אני נכנסת ללחץ, בגלל המבחנים הארורים, ולחץ הוא הטריגר לשגעון. קשה לתאר את זה במדויק. המחשבה נעשית מעורפלת, מתחיל בולמוס האכילה, חם וקר וחם, ויש סוג של הרגשת תזזיתיות בלתי נשלטת. הלחץ הוא בעיקר בגלל שאני אמורה ללמוד, לא לומדת כי נדמה לי שאני לא מסוגלת, ואז חושבת הלאה, רחוק מדי. דמיונות על ציוני 40 מתנוססים (אע"פ שלא באמת מחזירים בחינות) והזיות ליליות על שאני מגיעה למבחן יום מאוחר מדי, בפיג'מה ושיניים לא מצוחצחות. 

יש לי סיכומים מעולים למבחן הקרוב. זה בגלל שאני כתבתי אותם, כמובן. הם מודפסים למופת ומונחים על המיטה בזוית כזו כך שיוסתרו מעיניי. היום ואתמול העברתי אותם כבר מליון פעם בערך מהמיטה אל השולחן אל הרצפה אל השידה ובחזרה אל המיטה, אולי כדי לשכנע את עצמי שהתחלתי לעשות משהו בקשר אליהם. אולי פשוט לא נועדתי ללמוד. אולי אתחיל כבר מעכשיו קריירה בטוחה בתור מלחינת רינגטונים, אמנית פלסטלינה נודדת או משו כזה.

עידוד! אני בטוחה שאני לא היחידה עם בעיות מהסוג הזה... נכון?