טוב, קמתי לפני שעתיים בערך, ועוד לא הצלחתי להתנתק מהמיטה. אני חייב לקום ממנה, זה אין ספק, כי יש לי סידורים באוניברסיטה. אמא-מה, אין לי כוח בשיט. זה כרוך בלהתלבש, בלהתארגן, להתייפייף קצת (החלטתי שאלא אם אני יוצא עם חברים שלי בקטנה, אני מתחיל להשקיע בעצמי, די להראות כמו סמרטוט. בעלי לעתיד יכול להסתובב בקמפוס ולראות אותי ככה), לתפוס אוטובוס, להגיע למזכירות, להתעסק שם, להסביר למה לקח לי שבוע ומשהו להגיע לסדר את העניין הזה, לברר עוד כמה דברים, לראות את המצלמות במבצע שיש ולהחליט אם בא לי להוציא כל כך הרבה כסף עכשיו... קשה, לא? ואני עוד עובד בלילה. שוב.
ומחר בצהריים. וביום חמישי בצהריים. וביום שישי בלילה. בעעעעעע.
בנוסף, אני חייב לארגן פה כבר את החדר. עברתי אליו לפני שבועיים כבר, וזה לא ייתכן שהוא נראה ככה. חברים צריכים לבוא אלי ביום שבת לראות איזה משהו בכבלים, והם צריכים מקום לשבת, ושהטלוויזיה תהיה מחוברת.
אבל למי יש כוח? אני צריך איזה אקסטה בשביל זה. ואני ממש, אבל ממש לא עושה אקסטות. נרקוטיקה זה התפקיד של השותף שלי לשעבר.
קיצור, יש לי בעעעעעעעעעעעע אחד גדול, וחוסר רצון בסיסי לפתור אותו. אני חושב שזה רעיון טוב לחזור לקחת את הויטמינים שהתחלתי לקחת פעם. אני חושש שאני בחוסרים ענקיים של רכיבי יסוד בדם, כמו ברזל, אבץ, ויטמינים, חלבונים וכדוריות דם. מצד שני, אני לא בטוח אם אלה היו הויטמינים שעשו לי מצברוח רע בפעם שעברה.
טוב, די, אני אגש לענות לאיזו תגובה מאתמול שלא הספקתי לענות לה, אלך להתלבש ואעוף כבר מהבית. פדלעה. יום טוב לכולכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילד גזר
