חיים של בחור אחד

אני צפון לי פה בחדרי, מתחת לשמיכה ונעים וטוב לי.

נסעתי אתמול עם חברים ל"פאג" בתל אביב, אחלה מסיבה שנחמד ללכת אליה מדי פעם. לא היה אפילו צפוף מדי כמו תמיד, והאנשים שהלכתי איתם נעמו לי מאוד - סימן-תמיהה וחבר שלו, בלונדי (הידוע גם כחצי מ'שני חברים שלי יוצאים ולא סיפרו לי', הצד המתנצל) ופריד אלאטרף. פגשתי שם אנשים שאני מכיר, הוחמאתי על התספורת/תסרוקת, ובכלל היה נעים להפליא. פגשתי שם איזה מישהו, התמזמזנו קלות והוא סירב להפצרותי לגרור אותו ולבצע בו מעשים מגונים. אבל לקחתי ממנו טלפון, נראה מה יהיה, בכל זאת, הכרנו במסיבה והכל, שני שיכורים, לא ממש דיברנו ;-)

בלונדי הסתכל עלי קצת בהלם, וסימן-תמיהה אמר שזה נראה כאילו הוא מקנא. ואני בכלל לא התכוונתי! (האמת, לא התכוונתי, אבל זה ערך מוסף. כלבה.)

מה שכן, זה רק הוכיח לי שהאמונה הטפלה שפתיחה מוצלחת לשנה הופכת את השנה כולה למוצלחת אכן נכונה - אחרי שהיה לי סילבסטר מאוד מוצלח באיזו מסיבה של קוקיצות, השנה בהחלט הולכת טוב. טפו טפו טפו.

בכל מקרה, חזרתי הביתה ב-7.30 (שעון קיץ ארור) וקמתי ב-4.

תובנות בלוג:

1. הבלוג שלי הופך להיות בלוג של טינאייג'רית ממוצעת - התחלתי עם ההוא, ההוא התחיל איתי, יא איזה קצוות פצצה מאמם מXלFFFF. ^^. אני אשתדל להמנע. חחח.

2. יוצא שאני קצת שרליל. אפשר להגיד שזה שלב, תקופה או משהו, אבל בתכל'ס, אני די נהנה בינתיים. זה לא סותר את העובדה שאני מחכה שיבוא מישהו ויסחוף אותי מעל רגלי, ואני אוכל לעזוב את השטויות האלה מאחורי. זה די נחמד שיש לך מישהו לישון איתו קבוע, שיודע עליך מלא דברים קטנים, שאפשר לצחוק אחד עם השני או אחד על השני וזה נורא כיף. שילוב של חבר טוב והזיון הכי טוב שהיה לי בחיי.

אני מת מרעב, ואני לא מצליח לשדל אף אחד לבוא לאכול איתי בחוץ. אין לי מה לאכול בבית ולאכול לבד בחוץ זה מביך עד מתסכל. הצפי ליציאה מהבית זה 8, וב-10.20 כבר יש לי איסוף לעבודה. משמרת לילה של שישי. אחלה דרך לחסוך כסף והאנג אובר. מחר נעשה כל מיני שטויות עם השיער, בתקווה שכשאגיע לסדר ביום שני אצל ההורים, לא יעיפו אותי מהבית.