חיים של בחור אחד

ובכן, מלא זמן לא כתבתי, אבל הנה עדכון של הרגע.

מול ביתי הקט, שנמצא בטבורה של עיר גדולה, ישנם שני ברים. ברים של ערסים כבדים. ערסים כבדים שנהנים מהבריזה של הלילה כשהם יוצאים להתרענן מחוץ למועדון, ועושים לי רעש. מילא הרעש האנושי המתובל במיטב חוסר אוצר המילים העברי, אבל הבאסים של המועדון בכל פעם שהדלת נפתחת ניפצו לי כבר שלושה זוגות משקפיים.

אז התקשרתי למשטרה. הגיעו שני שוטרים. אחד הברים קיבל דו"ח. ומחר אני אתקשר שוב למשטרה, והוא שוב יקבל דו"ח. וככה כל לילה. עד שהם יטפלו בזה או ייסגרו. ואם זה לא יעזור, אני מכיר אנשים במועצת העיר. אמנם אני כנראה עובר דירה עוד חודשיים (בתקווה שאני אמצא), אבל זה לא אומר שאני אסבול את החודשיים האלה. no sirrie bob I won't.

הדורמן של אחד הברים האלה עובד איתי בחברה. הוא מחלטר כדורמן. אני אתפוס איתו מילה בקטנה.

אני כבר לא בטוח אם סיפרתי, אבל התחיל לעבוד אצלנו בחור חתיך. כאילו, לא חתיך על, אבל ממש, בדיוק, במדוייק, הטעם שלי - גבוה, בלונדיני, רזה עד חטוב, חלק יחסית ועם חיוך חמוד. עכשיו הקטע הביזארי, הסכיתו ושמעו:

באופן מסורתי, שני האנשים לפניו בתפקיד לא היו חביבי המחלקה שלי, כי תפקידם לשבת לנו על הראש ולהציק לנו. כשסיפרתי לו שאנחנו אמורים לשנוא אותו, הוא אמר לי שהוא כנראה צריך לקחת אותי לבירה כדי שאני לא אשנא אותו. אמרתי לעצמי 'אוקיי, לבחור יש חוש הומור והוא מנסה להתיידד עם שאר העובדים'. כשהיום הוא אמר לי שהוא עדיין חייב לי בירה ושאני אתקשר אליו ונקבע לאיזה ערב, זה כבר נהיה יותר מדי. היכול להיות שהבחור החמוד באמת הומו ובאמת מחבב אותי עד כדי להזמין אותי לצאת?

רומנים במקום העבודה זה מגניב. זה אסור בטירוף-שלנו, ואם מגלים כזה דבר עלולים לפטר את שני הצדדים, אבל זה כל הכיף, להעמיד פנים שאנחנו סתם מיודדים. ואז להתגנב בערב לגג ולהתנשק בטירוף, או לשכנע אותו לעשות אוברטיים ולעשות סקס סוער בחדר כושר של המשרד. וואו, כמה שאני מפנטז על דבר שלא ממש קורה... למות ממני.

שאר חיי האהבה שלי על מי מנוחות. התחלתי לדבר השבוע עם שני אנשים חמודים, אחד שפגשתי פה, ואחד שפגשתי באתר ההיכרויות הידוע-לשמצה 'אטרף דייטינג'. והאמת, שעוד בחור די נתן לי את הטלפון שלו השבוע, אחרי שהאקס שלי ניסה להתחיל איתו בנוכחותי במסיבה האחרונה בה נפגשנו.

אני מרגיש מבוקש. גם שלושה בחורים חמודים להפליא מפתחים איתי שיחה, וגם הזדיינתי (פלוס מחמאות) 5 פעמים בשבוע האחרון, עם חמישה אנשים שונים. כן, לכולנו יש את תקופות השרמוטה. יש כאלה שזה נמשך אצלהם יותר מדי זמן ;-)

הרעש חזר, נישא על גבי פרחות. לא נורא, אין לי כוח להעיר את זו-שקוראת שישנה אצלי בשביל להתקשר למשטרה שוב. מחר נקנה עוד אבוקדו. המהפכה תחכה בסבלנות.

אחד הזיונים שלי היה פשוט זיון-על-פי-הספר. הגעתי למקום החדש שנפתח בנחלת בנימין, מקום שמגדיר את עצמו בגאון כ'פיק-אפ בר', כלומר, בוא, תמצא מישהו ותלכו להתפרג'ע איפשהו. השעה הייתה מאוחרת והמקום היה ריק, אבל אחרי 20 דקות אני כבר לא הייתי שם. בדיוק כמו שצריך. בבוקר קמתי איפשהו, גמרתי שוב והלכתי לביתי.

לילה שקט ונטול ערסים,

גזר.