חיים של בחור אחד

הספקות. הן תמיד תזחלנה אט אט מתחת לעור, כשמתחילים משהו חדש שעוד לא מכירים. כשמתחילים משהו חדש, נקודה. וצריך לדעת, כמו במשחק הזה עם החפרפרות שמרביצים להן בראש עם פטיש, להוריד אותן לפני שהן בוקעות.

כי הכרתי מישהו חדש, לפני שבועיים. למעשה, שבועיים בדיוק היום, ונכנה אותו, להלן, הדוקטור. הוא חכם, הוא מקסים, הוא נפלא, הוא לא משחק משחקים, הוא down to earth. הכל זורם לאט לאט, ואף אחד מאיתנו לא יוצא בהצהרות על נישואין קרבים.

אבל הספקות ימשיכו לחלחל. למשל, הוא ממש, אבל ממש לא הטיפוס שלי. דיברנו על זה כמה פעמים, גם הוא היה סקפטי בהתחלה והיו לו הרבה מאוד סיבות שהוא ציין שבגינן הוא היה פוסל אותי לפני שהוא פגש אותי. פתאום מתחשק לי לרדת לפאב ולהתחיל עם כל דבר שזז, להזדיין עם איזה מישהו שפגשתי לפני חמש דקות. לפנות לרועי 2.0 במסנג'ר. אבל בעצם, בשביל מה? יש לי פה בחור נפלא שמחבב אותי, ושלא משחק אותה קשה להשגה.

סימן-תמיהה תיאר את זה מצויין, גם בהקשר שלו עצמו וגם בהקשר של הדוקטור. הוא לא מפחד להראות שהוא מחבב אותי, שהוא נמשך אלי. שהוא נהנה איתי, ושאולי אם הוא לא היה מראה את זה לא היו לי את הספקות האלה, כי כולנו בעצם רוצים את מה שאי אפשר להשיג. וזה לחלוטין נכון, הוא חכם הסימן-תמיהה הזה. ואיך הוא אמר - אם הוא מוכן לקבל אותך כמו שאתה, עם דברים שאחרים לא היו מוכנים לקבל, אז למה לא לתת לזה צ'אנס? כולנו בסופו של דבר מוצאים את עצמנו עם הבנאדם שלא היינו חושבים בחיים שנהיה איתו.

אתם בטח תוהים מה זה 'כמו שאתה'. ובכן, די נמנעתי לכתוב את זה עד עכשיו, כי זה פרט מזהה לא קטן, והמטרה שלי הייתה אולי שיקראו, אבל לא שיזהו בהכרח מי אני. אז לא, אני לא נכה פיזית או נפשית, אני לא איזה סלב-על (אולי לפעמים, בקנה מידה עירוני). פשוט יש לי עוד מקצוע - אמן דראג. אני בכוונה בוחר את המונח 'אמן דראג' על פני שני מונחים אחרים: דראגיסט, כי זה מונח קצת ביזיוני שמוריד את כל הנצנצים מהעניין והופך את זה למשהו זול ומזלזל, שאנחנו פה לא מוכנים להשתמש בו, וגם לא 'מלכת דראג', כי איכשהו, זה לא יושב עלי טוב. אני לא מלכת דראג מהזן המוכר של המילה, עם נצנצים מפה ועד סן פרנסיסקו. 'אמן דראג', כי אני מתייחס להופעה הזאת בתור משהו אומנותי, של תיאטרון, שבו אני יכול לשחק על כל מיני דברים.

יפתיע אתכם, או שלא, אבל הרבה מההומואי ישראל לא מוכנים לצאת עם אנשים שמופיעים בדראג, בגלל סטיגמות אלו ואחרות. אחד המשפטים הכי נפוצים בין 'חברי למקצוע' הם "פגשתי מישהו ממש חמוד, והוא יודע שאני עושה דראג וזה לא מפריע לו". זה פרט עד כדי כך חשוב שחייבים לציין את זה בשיחה. אז בהתחלה לא הייתי מספר את זה לפוטנציאלים. לאט לאט הבנתי שממש לא בא לי להתאהב בבחור, או סתם להידלק עליו, כדי שהוא יעיף אותי מכל העקבים רק בגלל זה. זה כבר קרה. אני נוטה לבדוק את השטח לפני זה כדי להיות בטוח שיש עם מי לדבר, ומשתדל להקסים אותם מספיק בשביל שהם יבינו עם מי יש להם עסק.

הדוקטור היה בהופעה שלי השבוע. הוא הסכים ואפילו רצה לבוא, ראה אותי מתארגן ומתאפר, צפה בהופעה שלי ושל אחרים. כמובן שמגע פיזי מרגע האיפור ועד הסרתו הוא אסור בהחלט - אני לא מרגיש שאני רוצה בזה בשום צורה (אני לבוש בשמלה ובגרביונים, אני לא מרגיש גבר סקסי במיוחד ככה), והאיפור גם עלול להמרח, וחבל, אחרי שעה עבודה. אחרי ההופעה, שסיימתי להוריד את כל האיפור, הוא קיבל נשיקה כזאת מצלצלת... כמובן, כשכל החברים שלי מסתכלים.

היום הייתה לו יומולדת. מכיוון שהוא גר אצל ההורים, וההורים גרים קצת רחוק, לא יכולתי לבלות איתו ביומולדת. מצד שני, מחר הוא עושה מסיבה קטנה לכבוד היומולדת, והוא הזמין אותי. ההורים שלו 'יודעים עליו', כאמור, ולא ממש מרוצים. לגבי החברים שיהיו שם, רובם לא יודעים. בהתחלה היססתי אם לבוא או לא, כי לא רציתי להיות במקום שאני לא מכיר אף אחד ואף אחד לא יתייחס אלי נחמד יותר רק כי אני בן הזוג של בעל השמחה, אבל נראה שהוא מאוד יישמח אם אני אבוא, אז אמרתי שאני אבוא. ואולי אפילו אשאר לישון. מיותר לציין שנשיקת שלום לא תהיה. אני רק צריך לחשוב עכשיו מה אני קונה לו ליומולדת, מחר אחרי העבודה.

והספק, ממשיך לנקר. בצעד מודע, אני ממש לא מתכוון לחתוך את זה כל כך מהר רק בגלל זה. אני אקח את עצמי לאט לאט, ואתן לעצמי להיקשר כל עוד זה לא נוראי ובלתי אפשרי. רק ככה אני יכול להיות בטוח שאני לא אצא אידיוט אם אני אגמור את זה ככה.

תנו לעצמכם לאהוב,

גזר