חיים של בחור אחד

אבל אין לי הרבה ברירה.

זה יהיה פוסט קצרצר, כי עוד מעט מגיעים להחליף אותי בעבודה, שעה מוקדם יותר, כדי שאני אוכל לנסוע ליומולדת של חברה בתל אביב. בעצם, שתי חברות, שחוגגות בהפרש של יומיים, ושתיהן עשו לי פרצופים על זה שאני בירושלים. אז אני טס מפה כמה שיותר מהר, וצריך לחזור הלילה, כי מחר ב-3 אני שוב פה. משמרת חמישית. מוות בקופסה קטנה מקושטת בסרט.

אבל למה אני מתרגש, שואל את עצמך אתה, קורא יקר?

כי אני לוקח את הדוקטור איתי לשם. זה לא שחברים שלי לא 'יודעים עלי'. הם יודעים כבר כמעט 5 שנים, שזה הרבה מאוד זמן בשבילי. הם היו הראשונים שיודעים. זה בגלל שזאת הפעם הראשונה שהם רואים אותי 'מתפקד'. רוב האנשים שיצאתי איתם לא הספיקו להגיע לשלב של להכיר את החברים מהבית, כי אנחנו נפגשים לעתים יחסית רחוקות. אני לא חושב שתהיה להם בעיה. בעצם, אני בטוח שלא תהיה להם בעיה. זה סתם מוזר, פתאום, אחרי שאני רגיל לזה בעצמי, לפגוש באנשים שלא רגילים לזה.

וכן, הם ראו חברים-ידידים הומואים שלי. פגשו, דיברו איתם והכל. אבל מישהו שאני מחזיק לו את היד ומגניב לו נשיקות מדי פעם זה כבר משהו אחר.

אה, ומי יהיה שם אם לא רועי 1.0... לא ממש נדבר, כנראה, אבל אני לא יודע איך הוא יגיב לזה שאני מגיע עם מישהו. אבל במקרה שלו, זה בעיקר ישעשע אותי.

נו, אני אלך להמשיך להתייפייף, ויאללה לתל אביב.

תעשו אהבה, זה סופשבוע,

גזר.