חיים של בחור אחד

מיום רביעי כואבת לי השןבינה הימנית. האמת, שהיא מציקה כבר כמה ימים, אבל ביום רביעי כשהדוקטור היה אצלי לא יכולתי בשלב מסויים לפתוח עיניים מרוב כאבים, והוא גרר אותי לעזרה ראשונה אצל רופאת שיניים שמצאנו באינטרנט. השם יברך את גוגל. אז היא פתחה את החצי-טיפול-שורש שיש לי שם, ניקזה את כל המוגלה (פיכס) והשאירה את זה פתוח כדי שאני אוכל לנקז את כל השאר החוצה. מה שזה אומר זה שכל פעם שאני אוכל, אני צריך לשים חתיכת צמר גפן בתוך החור הזה, שאין בו כלום מלבד סידן של שן. הכל כדי שלא יכנס אוכל ויסתום את הניקוז שוב. ומתישהו השבוע אני צריך ללכת לסתום את זה. אני שונא רופאי שיניים, וזאת אחת הסיבות שאני מבועת ולא הולך אליהם. אה, בנוסף גם קיבלתי 1.5 גרם של פניצילין ליום כדי למגר את הדלקת הקטלנית, והדוקטור כמובן משגיח שאני אקח את האנטיביוטיקה, בזמן, אחרי האוכל, ולא אערבב אלכוהול.

עכשיו אני אצל ההורים שלי במרכז. זה נהיה יותר ויותר קל, כי הם מפסיקים להציק לי. מה שכן, אחרי הרבה זמן שלא הייתי אצלהם לזמן ארוך, שמעתי אותם רבים, ולא ריב קטן על כלים בכיור או על זה שאמא שלי משאירה דברים מבולגנים, אלא דברים יותר רציניים. אני אפילו לא רוצה לחשוב איך החיים שלי עלולים להראות אם ההורים שלי יחליטו להיפרד אחרי יותר מ-30 שנות נישואין. עזבו, פשוט עזבו.

אתם ב-אמת חושבים שאני לא אכתוב על מצעד הגאווה בירושלים, נכון? בחייכם, חשבתי שאתם מכירים אותי יותר טוב מזה.

חברים, יקירים, אוהדים ושונאים, מצעד הגאווה של ירושלים 2007 צעד, צעד בגאון, במרכז העיר. נכון שהוא לא היה המצעד האופטימלי, שביטלו לנו את ההפנינג בגלל שביתת מכבי האש, ושזה לא היה הרחוב הכי ראשי בעיר, אבל צעדנו, בלי יותר מדי תקריות. גם המסיבה שאחריו הייתה מוצלחת, ההופעות שלי היו לא רעות, וסיימתי את הערב חצי מעולף. אני מצפה ליום שבו נוכל לצעוד בלי לריב על כל צעד, לצעוד מגן העצמאות עד גן סאקר שנמצא מתחת לכנסת ולהפגין שם, כשלידנו צועדת הפגנה חרדית שקטה שמוחה על קיומנו. שלא תבינו לא נכון - אני לא חושב שאפשר לשכנע את החרדים שאני בסדר, אבל אני כן רוצה להבהיר להם שהחוק מגן עלי, ושאסור לאיים עלי ברצח. אני מאוד שמח שהרבנים התעשתו בסוף וקראו למאמינים שלהם לא לצאת להפגין כדי לא להחשף ל"תופעה".

הלכתי את המצעד עם הדוקטור, כמובן. לקראת הסוף התנשקנו, וכדי להסתיר את עצמנו מחברים ששונאים שאנחנו מתמזמזים מולם, כיסיתי את הפרצופים שלנו בדגל גאווה קטן. תוך שניה וחצי התגודדו סביבנו צלמים, שהתחילו לדחוף אחד את השני רק כדי להגיע לתפוס את הפריים. אז המשכנו הלאה. התמונה, ברוך השם, לא פורסמה בשום כלי תקשורת שראיתי. אבל בטח בחו"ל אני מפורסם.

בלוגר אחד, שאני מחבב במיוחד, ולו רק בגלל שהוא חתיך וצעיר, וגם בגלל שהוא משעשע אותי בציניות המרושעת שלו, כתב פרק בפוסט האחרון שלו על מצעד הגאווה, ששואל "אבל למה בעצם בירושלים". אז במקום לכתוב לו תגובה שתעלם בסבך התגובות (אחרי הכל, הוא ב"פעילים"), החלטתי לענות לו בפוסט שלי.

אז לשאלתך, קאמל - כי כאן אני גר. אני משלם את המסים שלי בירושלים, אני לומד בירושלים, אני אוכל בירושלים, אני אוהב בירושלים, מתנשק בירושלים ומזדיין בירושלים. למה שאני אלך למקום אחר? זאת גם העיר שלי. גם התושבים החרדים של העיר עושים בה דברים שלא מוצאים חן בעיני, כמו למשל לחסום לי רחובות בשבת, או ללכת באמצע הכביש ולהאריך את הנסיעה מהאוניברסיטה הביתה בעשרים דקות בערך. גם ערך 'פגיעה באחרים' לא מקובל עלי, בעיר שעורכת מצעד דגלים ראוותני לכבוד יום ירושלים בה צועדים עם דגלי ישראל מנקרי עיניים בעיר העתיקה, שהרבה מתושביה לא בדיוק מרוצים מהשלטון הישראלי עליהם. גם זאת פגיעה ברגשות הציבור, חבר'ה.

המצעד הזה צריך לצעוד בכל מקום שבו מתייחסים לבני אדם ככה. הוא צועד בחיפה, כי מישהו שיצאתי איתו כבר חטף מכות שם כשהוא הלך יד ביד עם חבר שלו, הוא צועד בירושלים, כי קוראים לי שם בהמה. כי אומרים לי שאני שפל וטמא, ושאני מביא צרות על עם ישראל. שאני אחריב את ירושלים. ירושלים לא תחרב בגללי, ירושלים תחרב בגלל שנאת חינם, וכל אחד ואחד מאיתנו יהיה אשם בזה. ואם צריך שנצעד גם בנתניה, או בפתח תקווה, או בבאר שבע, או בטבריה, נצעד גם שם, ואני אשתדל להגיע ולתמוך! (מה, בחיפה לא הייתי?).

אז לשנה הבאה בירושלים החופשית והמאושרת, וקאמל, אתה בא איתי, אנחנו הולכים יד ביד.

הוא חושב שאני מנסה להשכיב אותו. מילא, זה לא יהיה הסטרייט הראשון שהשכבתי. אבל כן, זה ספורט לאומי, כמו שלישיה או בתולות אצל הסטרייטים. ואני אסביר לך למה - שלישיה זה דבר מאוד נפוץ אצל הומואים. בוא נאמר בעדינות שהשתתפתי ביותר מאחת. בתולים מאוד קשה למצוא, כי צריכים לקצור אותם מאוד צעירים (ואני מדבר איתך על 13-14) וזה לא ממש חוקי. הם מזדיינים לרוב עם איזה מישהו שהם יוצאים איתו והוא בגילם, או עם איזה בגיר חסר מצפון ועכבות. ולכן גם זה יורד מהפרק.

מרוב שכתבתי לכם אני לא אגיע לדוקטור בזמן. אני אוסף אותו לפה, ואנחנו יושבים עם חברים שלי. אז אני עף להתקלח, ושלום על ישראל. תהיה עוד עריכה בהמשך, אני מבטיח.

ירושלים גאה לכולכם,

גזר.