נו, אז כמו ג'ובניק טוב, חזרתי אחרי יומיים מילואים לחמשוש בבית. האמת, שלא הייתה לי ברירה אחרת - אני צריך לעשות השלמות ציוד מינימליות שבלעדיהן אני לא ממש מסוגל להמשיך את השירות בלי למות. למשל משהו חם ללבוש - כי אני יושב על מזגן שמטרתו לקרר מאות מכונות, ואחרי שעה-שעתיים אני מפסיק להרגיש את האצבעות שלי, או למשל שמיכה, כי מסתבר שבמגורי קצינים (שם שיכנו אותי השבוע) יש מזגן, ואחרי שכל הלילה קפאתי, בשלב מסויים נשבר לי והתכסתי עם הסדין. ואני עושה מילואים בנגב.
ובכן, יומיים של מילואים מילאו אותי בעזוז ובחדווה - קצת מדים, קצת עניינים של צבא, קצת לחזור לצעירותי... והאמת, שצעירותי היא הדבר האחרון שחזר שם. נראה שכולם נורא מתלהבים מהמצאותו של חייל-לא-בכיר (יעני, לא אחד המפקדים הבכירים, נגדים או קצינים), חדש, מבוגר יותר. באופן כללי האנשים שם מאוד חברותיים, ויוצא לי לדבר עם כל מיני אנשים, שנורא שמחים לספר לי מאיזה מחזור גיוס הם, או איזה קורס הם עשו. בדרך כלל, מדובר באנשים שהתגייסו אחרי שאני השתחררתי, נסעתי לחו"ל וחזרתי לעבוד כאזרח ביחידה שלי. זה קצת גורם לי להרגיש זקן. ולא בכדי. בעוד פחות מחודש אני אהיה בן 25. שזה כבר מ-מש זקן.
אני לא חושב שהזכרתי פה איך הגעתי למילואים האלה, אחרי 3.5 שנים שבהן לא קראו לי למילואים ולו פעם אחת. ובכן, הקצין שמפקד על המחלקה (מקצועית, לא כזאת של חי"ר. אני ג'ובניק) שבה שירתתי בזמנו (כשהיא עוד הייתה ממוקמת במקום אחר), התקשר למישהו שהוא מכיר מימיו כחניך בארגון הנוער הגאה, which happens to be חבר טוב שלי ובן זוגו של חבר טוב מהצבא. הם שאלו אותי אם אני רוצה ללכת למילואים, ואמרתי שבסבבה-שלי-שיתנו-את-הטלפון. נתנו, לא יצרו איתי קשר. מילא.
או אז התחברתי לאחת מהרשתות החברתיות המדבקות האלה, ואותו קצין היה מחובר שם לאחת מהבנות שהכרתי מהשירות (הוא החליף אותה בתפקיד) ואמרתי לעצמי 'נו, נציע את עצמי שוב'. אז הצעתי, הוא מאוד שמח. תיאמנו את התאריכים שנוחים לי והגעתי ל-10 ימי מילואים לערך. אנשים לא ממש הבינו למה אני עושה את זה לעצמי, ומתנדב למילואים. ובכן - זה עדיף על זה שיקראו לי כשלא נוח לי, או שיקראו לי לעשות שמירות במקום שירות מקצועי (בתפקיד שלי), ובכלל, אני רואה חשיבות גדולה בשירות צבאי ולא מאמין בהשתמטות בלי לנסות. יש לי הרבה חברים שהשתחררו מוקדם, אבל הם לפחות ניסו. זה שאני סיימתי 3 שנים ועוד חזרתי לעבוד שם אחר כך - זה נס.
הקטע המשעשע הוא, שהקצין שאחראי עלי הוא אקס של רועי 2.0, ושמעתי עליו עוד אז. לא רציתי להפיל עליו את זה בצורה מגעילה, אז החלקתי את זה בנונשלאנטיות. בשבוע הבא אני אשמע קצת שטויות. יש לו מזל שהוא מאוד בסבבה איתי ולא תופס עלי תחת, כי זה היה יכול להיגמר רע. הוא בחור טוב בסופו של דבר. הוא גם צירף אותי ל-mailing-list של ההומואים ביחידה. משהו שהייתי חבר בו פעם. אין לזה שום שימוש מלבד דאחקות רציניות בזמן העבודה. ומכיוון שאני גם ככה עובד שם רוב הזמן שבו אני לא ישן (כי אין לי משהו יותר טוב לעשות) אז לא נורא אם תוך כדי אני גם מתכתב במייל על שטויות. ממש כמו בשירות החובה שלי ;-)
הדוק נשאר שבת. הוא לא יודע עדיין מה קורה איתו עם הקורס והוא נורא נורא מתוסכל. חרא לו, ולי אין מה לעשות בנדון, חוץ מלשלוח לו הודעות טקסט חמודות מדי פעם. הוא חשב בהתחלה שיעיפו אותו אתמול כי הוא נכשל בכמה ממבחני הכניסה, ואז מסתבר שיש גם סיבוב העפה ביום רביעי. בכל מקרה, אני לא אהיה בבית בשבת הבאה, רק בראשון, ואם אני לא אצליח לשכנע אותו לבוא לבקר אותי בבסיס, אנחנו כנראה לא נתראה חודש. וגם אם הוא כן יבוא, אני לא רואה דרך שבה אנחנו יכולים להתבודד קצת (אלא אם נמצא שדה איפשהו ליד הש"ג, כי לבסיס הוא לא יכול להיכנס). בקיצור, המצב ההורמונלי בקאנטים ;-)
נו, אז אני מניח שנתראה ביום ראשון הבא...
לימין שור,
גזר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילד גזר