חיים של בחור אחד

ולא ציפורים חגות ולא שום דבר.

לקחתי חופשה לא מתוכננת, בלי שום סיבה. סתם לא מצאתי את הזמן לשבת ולכתוב פה. אם בעבר הייתי מוצא את הזמן באיזו משמרת לילה, או בשעות הבוקר המוקדמות לפני שכולם מגיעים למשרד, הרי שהיום, אחרי שכוח האדם צומצם באופן משמעותי והיקף העבודה גדל, אני מבלה את זמני בלענות להודים, אמריקאים, היספנים ושאר מוכי גורל על הבעיות הטכניות שלהם, וכאשר נשבר לי אני מכלה את זמני בבהיה במסך המרצד, או בחיפוש אחרי iPhone במאה שקל.

(רמז: אין)

אז בעבודה חרא ממש, אבל מה לעשות, זה מה יש. אני עדיין מתפלל שתימצא האפשרות לסיים את הלימודים השנה.

(רמז: אין)

אם אסיים אותם השנה, אוכל למצוא עבודה אמיתית, שלא דורשת ממני לבלות סופי שבוע או לילות במשרד, אלא אם אני רוצה ונהנה מזה. יתרה מכך, זה יאפשר לי (לצערי) לעזוב את עירי האהובה לטובת מגורים עם בן זוגי בעיר הגדולה, בירת ההומואים הישראלית. מה לעשות, אני יכול לעזוב, הוא קצת תלוי במקום המגורים שלו. מה גם שמחכה לי שם דירה (קטנה, ריקה, כמו באגדה) במחיר מצחיק במיקום מעולה...

עיניים ואנוכי מתקדמים מצויין. זה מרגיש כאילו אנחנו ביחד כבר שנים, למרות שעברו רק 4 חודשים.  זה נעים לי נורא, ואני מקווה שגם לו. יש לנו קצת קשיי תקשורת טכניים לאור העובדה שהוא עמוס מעל הראש בעבודה, ועכשיו עם המלחמה המשתוללת המצב לא טוב יותר. הוא יצא מהבסיס קצת לפני חצות.

אז איזה עוד עדכונים יש לי בשבילכם?

- לפני כמה שבועות הפגשתי בין עיניים לבין אחותי האהובה וגיסי. אחותי (כמובן) התלהבה ממנו, ודרשה בתוקף שהפעם הבאה תהיה ארוכה יותר כדי שהם יוכלו באמת לדבר. אני מקווה שהם ידברו עלי. רק עלי. אי לכך ובהתאם לזאת, אנחנו מוזמנים לקפה עם אחותי וגיסי, בתל אביב, לכבוד יום הולדתה של אחותי, בשיתוף עם בת דודתי וחבר שלה, וחבר טוב של אחותי... ובן זוגו. משעשע זה בטוח יהיה.

- בעלי הבית שלנו רוצים למכור את הדירה. ממש, אבל ממש לא בא לי להתחיל לחפש דירה חדשה ולעבור את הכאבראש של מעבר דירה נוסף. מצד שני, יש מצב שההורים של השותף שלי נוסעים לשבתון בחו"ל, ואנחנו נוכל להשתלט על האחוזה. היא קצת מרוחקת מהמרכז, אבל וואלה, כשלא משלמים שכ"ד, זה בהחלט סביל.

- ביום שישי לפני שבוע וקצת, בעודי יושב עם עיניים ועוד חברה בתל אביב, נהנים מהשמש ולוגמים קפה, התקשר אלי שותפי היקר כדי לספר לי שאחד ממכרינו המשותפים נפטר לפנות בוקר. אני בכוונה משתמש במילה ';מכר'; ולא ';חבר'; או ';ידיד';, כי מדובר בבנאדם שלא סימפטתי לחלוטין, וזה אנדרסטייטמנט. כן הייתי בשוק, וכן הרגשתי עצבות כלשהי על אדם שמת, אבל קשה לומר שזה זיעזע את המשך השבוע שלי. להשתתף בפסטיבל האבל ולספר כמה הוא היה בן אדם טוב סירבתי, מטעמי חוסר רצון להיות צבוע, והשארתי את זה לאנשים שבאמת היה להם אכפת ממנו. והיו לא מעט כאלה. מסתבר שרק בחברה שלנו הוא הרשה לעצמו להיות בלתי נסבל. בכל מקרה, אני מקווה שעכשיו טוב לו.

- הלימודים התחדשו וזה לא ממש כיף לי.

- אני קם עוד 5 שעות לעבודה.

אני מקווה שחידוש הרומן בינינו יחזיק מעמד, אבל רק אם תראו לי שאכפת לכם.

שיהיה לכם שבוע נפלע,

גזר

(וכן, תגובות תמיד מתקבלות בברכה)