חיים של בחור אחד

אני מטפס על קירות כבר שבוע בערך. אחרי הפרידה הייתי בסדר, קצת עצוב, קצת מדוכא, אבל המשכתי בחיי. חשבתי לשמחתי שהצלחתי לעבור את הערב הראשון ומעכשיו הכל יהיה בסדר.

boy was I wrong.

כבר שבוע בערך שאני עסוק בלחשוב עליו. בלתהות אם הוא יוצא עם מישהו חדש. בלחשוב האם הוא מתחרט על זה, האם הוא רוצה לחזור אבל מפחד ליצור איתי קשר כי אמרתי שזה קשה לי.

כבר שבוע שאני תוהה האם אני רוצה לראות אותו בטעות, או לא, וגם כשאני רוצה, האם זה הדבר הנכון לעשות.

כבר שבוע שאני מנסה לחשוב על תחבולות שדרכן אני אדע הכל, כל מה שקרה והוא לא סיפר לי.

כבר שבוע שאני שומע להנאתי את אותו דיסק של ריטה.

ניסיתי לצאת השבוע לדייט. ידעתי שזה לא רעיון כזה טוב, כי אני לא באמת מוכן, אבל נתתי לזה את הצ'אנס שלו. היה רע. בחצי מהזמן חשבתי על עיניים. חזרתי הביתה וחשבתי עליו. אתמול, במסיבת טרום חתונה של חברה, גם חשבתי עליו.

לא רוצה הרבה דגים בים, לא רוצה הלך אחד יבוא אחר. רוצה את מה שהיה לי וכבר אין. אני אוהב שגרה.