חיים של בחור אחד

נראה שכל מה שאני עושה זה לעבוד.

לעבוד לעבוד לעבוד. טוב נו, 70% משרה זה הרבה עבודה.

ומשמרות סופשבוע זה הרבה כסף. ואני גם ככה חייב לעשות אחת כל שבוע.

וזאת משמרת של שישי בלילה, אין כמעט עבודה ואני יכול להתפנות ולקרוא בלוגים של פקאצות בישראבלוג. בלי להעליב את הפקאצות כמובן, הרי כבר הבהרתי בפוסט קודם שאני הופך אט אט לפקאצה. חחחחחח. חחח. XD. ^^. חחחח. חחחחחחחחחח. די.

בסוף הלכתי לאכול עם חבר. אני שונא את זה שאני נורא נורא רעב, ומרוב שאני רעב אני אוכל ומתמלא ולא מצליח לסיים את מה שהזמנתי... נו שוין, לפחות שבעתי. רצתי הביתה, שמתי מכונה, בדקתי קצת מיילים (מכור...), ועפתי למונית לעבודה. לצערי היא הגיעה בזמן ו'נאלצתי' למרוח עוד רבע שעה על סיגריה למטה, סתם כי לא התחשק לי לעלות.

המשמרת זורמת על מי מנוחות, תוך התכתבויות במסנג'ר עם בלונדי (שיצא לדייט מאולתר שהיה חסר סיכוי מראש, אבל שלחתי אותו head on), עם החבר מארוחת הערב, ועם עוד חברה, שפחות או יותר כופפה את ידי כדי שאני אתן לה את הכתובת של הבלוג. לא באמת כופפה, אבל אי אפשר לעמוד בפניה. ועכשיו שהיא קוראת, אני חייב להתחנף :-)

<המשך הפוסט יהיה בריח תפוז, עמכם הסליחה - אני מנשנש לעת לילה, וקילפתי תפוז. הפלא ופלא, לא היה בפנים שום ילד ישן, רק גרעינים>

ובכן, כאמור, אין הרבה מרתק בחזית הגזר. דיברתי במסנג'ר גם עם איזה בחור חמוד שדגתי באטרף לפני שבוע ומשהו, והשיחות מתחילות יותר לזרום. זה נחמד, רק אסור להתאהב כמו שהיה עם האחרון. אחרת זה יגמר ברע, שוב, ואני לא בטוח אם בלונדי יסכים שאני ארטיב אותו עם דמעות שוב P-: אבל חוץ מזה, המשמרת לא ממש מרתקת. הבחור שעושה איתי את המשמרת התפגר לי פה, והתעורר רק כדי להתנצל על זה שהוא ער מ-8 בבוקר ואורז את הבית שלו כי הם עוברים דירה.

אז למה אני כותב את הפוסט הזה? לא יודע, כי זה מעביר לי עוד כמה דקות במשמרת. מאחורי מונחת לה מחברת שחברה קנתה לי, שהיא מחברת אולד-פשן כזאת, עשויה ביד <הוא התחיל לנחור, סססססאמק>, כמו של המינגוויי, השם ייקום דמו. האמונה אומרת שמה שנכתב במחברת כזאת יזכה לתהילת עולם. אז אני חושב שזה אחלה מקום להתחיל לכתוב בו את הסיפור השני בסדרה שרציתי, או התחלתי בעצם לכתוב, של סיפורים קצרים יומיומיים. ובאמת כשהחזקתי את המחברת, עלה לי הרעיון לסיפור נוסף ב'סדרה'.

שיט. עשיתי ריסטרט לאיזה מחשב ברשת והוא לא עולה חזרה. איזה בלגן :-/

טוב, שעתיים וקצת לסיום המשמרת, אני אחזיק מעמד, אגיע הביתה, אקנה סיגריות (נשארה לי אחת), אתלה מכונה, אשים מכונה חדשה, אלך לישון, אשים שעון, אקום, אסדר, אלך לחבר, אחזור, אפגוש חברים, אפגוש כנראה את בלונדי ויאללה לישון. אז אני הולך לנסות לתקן את הנזק שעשיתי פה לרשת, ויאללה ביי.

אני צפון לי פה בחדרי, מתחת לשמיכה ונעים וטוב לי.

נסעתי אתמול עם חברים ל"פאג" בתל אביב, אחלה מסיבה שנחמד ללכת אליה מדי פעם. לא היה אפילו צפוף מדי כמו תמיד, והאנשים שהלכתי איתם נעמו לי מאוד - סימן-תמיהה וחבר שלו, בלונדי (הידוע גם כחצי מ'שני חברים שלי יוצאים ולא סיפרו לי', הצד המתנצל) ופריד אלאטרף. פגשתי שם אנשים שאני מכיר, הוחמאתי על התספורת/תסרוקת, ובכלל היה נעים להפליא. פגשתי שם איזה מישהו, התמזמזנו קלות והוא סירב להפצרותי לגרור אותו ולבצע בו מעשים מגונים. אבל לקחתי ממנו טלפון, נראה מה יהיה, בכל זאת, הכרנו במסיבה והכל, שני שיכורים, לא ממש דיברנו ;-)

בלונדי הסתכל עלי קצת בהלם, וסימן-תמיהה אמר שזה נראה כאילו הוא מקנא. ואני בכלל לא התכוונתי! (האמת, לא התכוונתי, אבל זה ערך מוסף. כלבה.)

מה שכן, זה רק הוכיח לי שהאמונה הטפלה שפתיחה מוצלחת לשנה הופכת את השנה כולה למוצלחת אכן נכונה - אחרי שהיה לי סילבסטר מאוד מוצלח באיזו מסיבה של קוקיצות, השנה בהחלט הולכת טוב. טפו טפו טפו.

בכל מקרה, חזרתי הביתה ב-7.30 (שעון קיץ ארור) וקמתי ב-4.

תובנות בלוג:

1. הבלוג שלי הופך להיות בלוג של טינאייג'רית ממוצעת - התחלתי עם ההוא, ההוא התחיל איתי, יא איזה קצוות פצצה מאמם מXלFFFF. ^^. אני אשתדל להמנע. חחח.

2. יוצא שאני קצת שרליל. אפשר להגיד שזה שלב, תקופה או משהו, אבל בתכל'ס, אני די נהנה בינתיים. זה לא סותר את העובדה שאני מחכה שיבוא מישהו ויסחוף אותי מעל רגלי, ואני אוכל לעזוב את השטויות האלה מאחורי. זה די נחמד שיש לך מישהו לישון איתו קבוע, שיודע עליך מלא דברים קטנים, שאפשר לצחוק אחד עם השני או אחד על השני וזה נורא כיף. שילוב של חבר טוב והזיון הכי טוב שהיה לי בחיי.

אני מת מרעב, ואני לא מצליח לשדל אף אחד לבוא לאכול איתי בחוץ. אין לי מה לאכול בבית ולאכול לבד בחוץ זה מביך עד מתסכל. הצפי ליציאה מהבית זה 8, וב-10.20 כבר יש לי איסוף לעבודה. משמרת לילה של שישי. אחלה דרך לחסוך כסף והאנג אובר. מחר נעשה כל מיני שטויות עם השיער, בתקווה שכשאגיע לסדר ביום שני אצל ההורים, לא יעיפו אותי מהבית.

אוי כן. מישהו הצליח לספק את הפולניה. טוב, לא שזה כזה קשה, בעצם.

אז כן, הוא הגיע אלי בסוף. את הבחור הזה אני מכיר מלפני זמן מה, קצת יותר מחצי שנה. יצאנו איזה פעמיים, הסתובבנו פה (הוא נורא קשור לעיר שלי, משום מה), ובפעם השניה הוא אפילו בא איתי למעונות כי 'היה לו כבר מאוחר לחזור הביתה'. בפוקס טוטאלי השותף שלי לחדר לא ישן שם באותו לילה, ומפה לשם, לא נשארתי לבוש. ב-7 בבוקר הוא היה צריך לנסוע ואני המשכתי לישון. שילחתי אותו לדרכו בתקווה שהשותפים שלי לא היו מודעים למעשים הנלוזים שנעשו בחדר שלי, והמשכתי לישון. המשכנו להסתמס, כשהוא מבצע לי העלמויות מדי פעם ולא מגיב לסמסים.

ההעלמות הסופית שלו הייתה יום לפני שהוא היה אמור לבוא לבקר אותי בביתי החדש. הוא כתב לי שהוא יורד שניה למטה כדי לא להעיר את כולם ולא ענה. לפני שבוע-שבועיים הוא פתאום צץ בחזרה במסנג'ר, ואתמול הוא קפץ לבקר.

אספתי אותו מהתחנה והלכנו לטייל. כמו בפעם שעברה. חזרנו אלי, דיברנו קצת, הוא היה בשוק מהבלגן, באופן מפתיע. בשלב מסויים הוא נעמד ואני שכבתי על המיטה, והוא פשוט נשכב מעלי, וזה התחיל.

אזהרה: הקטעים הבאים מכילים תיאורים גרפיים של יחסי מין הומוסקסואליים. אינו מומלץ לחולי לב, נשים בהריון והומופובים עם בעיות נפשיות

מפה לשם, התחלנו להתנשק, להתמזמז, ואחרי כמה דקות הבגדים שלי היו מושלכים ברחבי החדר, ליד הבגדים שלו. כמה דקות אחר כך אני כבר על הגב, כשהוא 'צולל' בין הרגליים שלי, ומבצע בי את זממו. זה המשיך בערך שעתיים וחצי, כשאין סנטימטר רבוע בסביבה שנשאר לא מטופל. וזה כלל כל דבר שיש בספר - כולל 'גרונעמוק'. כולל רימינג.

רימינג, לקשי ההבנה שביניכם, הוא ליקוק מסיבי של איזור ארוגני שנמצא דרומית לשק האשכים שמשמש בימים כתיקונם לפעילות אחרת (את הרימינג יש לבצע, כמובן, אחרי קרצוף ומירוק!). זה לא עניין טריוויאלי, ובניגוד ל, למשל, מציצה סטנדרטית, לא כל אחד מוכן לעשות את זה, או לקבל, במיוחד כשאתה אקטיבי (ושוב הסבר - אצל הומואים - הצד החודר ביחסי המין). ואני אומר לכם, אקטיבים לחוצים - אף אחד לא ביקש שתכניסו לשם אגרוף, אבל תקשיבו לאח שלכם, זה כיף חיים היסטרי. ראיתי כוכבים מרוב אושר. שעתיים וחצי. ואז החלטתי שדי, והגיע הזמן לגמור. כמו פולניה טובה, הוא לא בזבז אף טיפה.

אותו דבר קרה כשקמנו בצהריים. רק יותר קצר, כי הייתי חייב לעוף לעבודה.

כשנפרדנו, הוא שלח לי סמס שהוא סיפק את מנת הסליזיות שלו לחודשים הקרובים, אז אמרתי לו שנתראה באוגוסט.

הגעתי לעבודה עם חיוך מטופש, ואולי היום אני אצא לאיזו מסיבה בת"א. נראה... תלוי בטרמפ שלי - אני נטול רכב ואני לא מתכוון לנסוע באוטובוסים למסיבה, עברתי את גיל 16.