you can't ruin what you never had
|
כינוי:
me, my-self & I. בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
3\>, שוב, באמתתתתתתת ????
יש לי כלכך הרבה מה להגיד לך שכבר מתבלבלות לי המילים
המשפטים שלי מתערבבים, קופצים מנושא לנושא, רצף הזמן של מה שקרה לא הגיוני כמעט.
אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל, כאילו וואלה כמה חוסר אכפתיות בבנאדם אחד?
נמאס לי להאמין לך כל פעם שאתה אומר לי 'אבל כן אכפת לי, וזה כן משנה' כי וואלה לא,
'אני רוצה שנשאר ידידים' אני לא רואה שאתה מנסה בכלל לרצות, שלא לדבר על לעשות משהו.
אכפת לי עלק, טוב אחי.
נמאס לי להאמין לכל מה שאתה אומר לי כי זה מה שהביא אותי למצב הזה מלכתחילה.
כי הקשבתי לך. כי כל פעם שאמרתי שאני מפחדת מהרגשות האלה אז אמרת שזה בסדר, שאתה אוהב אותי, אין לי מה לפחד מלהרגיש אלייך משהו. כמה הבטחות פיזרת, כמה בולשיטטטטטטטטטטטטטטט.
תראה איפה אני עכשיו, תראה כמה זמן עבר ואני עדיין תקועה על זה, כוסעמק.
ואתה לא זורק זין, בטוח שהכל בסדר, שהכל כמו פעם.
אבל כלום לא כמו פעם אתה לא מבין?!
ונמאס לי נמאס לי נמאס ליייייייייי גם שאתה חושב שאתה מבין !!!
עבר עליי חודש גיהנום ואפילו לא הסתכלת לראות מה קורה איתי.
המשכת בשלך כאילו לא היה כלום.
ובאיזה חוסר טאקט, חוסר אכפתיות אתה אומר לי את הדברים המטומטמים שאתה אומר.
'מה, פגעתי בך כאילו?' , 'אני פשוט לא רציתי יותר.. לא אהבתי אותך יותר... באמת כלכך קשה לשמוע את זה?'
סמכתי עלייך הכי בעולם, היית אחד האנשים שידעתי שישארו איתי לא משנה מה, והנה פתאום פוצצת לי את האמא של הבועה של האמון. אני לא יכולה להסתכל עלייך, אני לא יכולה להיות לידך.
כל פעם שאני חושבת שאני בסדר ואני רואה אותך בבוקר בבצפר אני נשברת,
כל פעם שיוצאים החוצה ואני בסדר, אז אתה בא ואני משתדלת לא להתנהג כמו ילדה קטנה ומפגרת ואז, כשאתה הולך, סוף סוף באות הדמעות המזדיינות ואני בוכה בכזאת פאטתיות שאפשר לחשוב שנופלות חתיכות מהשמיים וסוף העולם הגיע.
קשה לי שאתה באותו מקום איתי ואנחנו לא מדברים, כי פשוט לא אכפת לך מספיק לבוא ולדבר איתי.
אני לא יכולה שאתה רחוק מידי ממני , לא יכולה לא יכולה לא יכולללללה.
ונמאס לי לבכות כל פעם שמישהו אומר לי שהכל יהיה בסדר ואני מבינה בכזאת
עוצמה כמה הכל באמת לא בסדר, וכמה שכבר אין לי כח לחשוב כי זה תמיד אתה
ואתה ואתה לכל כיוון שאני מסתכלת וכל מילה שאני אומרת הכל מתקשר לי אלייך
ואני כבר לא יודעת איך לעצור את הדמעות. נמאס לי שפתאום יש לי דברים להצטער
עליהם, כי לא מתחרטים על שום דבר נכון? אי אפשר למחוק את העבר בכל מקרה.
למה פתאום אני מאשימה את עצמי, מחפשת סיבות איך אני לא הייתי בסדר ואתה
דווקא כן, מה עובר לי בראש בכללללל?
נמאס לי לכעוס על עצמי , ועלייך ועל כולם ולהתאכזב כי הם באמת מנסים לעזור אבל זה לא אומר זה מצליח
אני אוכל לסבול בשבילך כדי שנשאר ידידים, כי מספיק אכפת לי, אבל לך לא מספיק אכפת אז למה אני מנסה כלכך הרבה בכלל?
אין לי אומץ או כח לבוא ולאמר לך הכל כי אולי בכל זאת יש בינינו איזושהיא ידידות שלא שווה לי לאבד, כי כל פעם אני חושבת שוואלה אתה אחלה בנאדם וחבל לי לאבד אותך, אבל אני כבר לא יודעת.
כבר לא מכירה את עצמי, באמת:\
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
