פתאום כבר לא הייתי בטוח מה קורה, הנחתי שאני כנראה עדיין עוד בחוץ לכן ניסיתי לעבור בדלת - ועפתי החוצה על הכביש וכמעט נדרסתי למוות.
כל הסיפור הזה נכון למעט הקטע בו סיפרתי שניסיתי לצאת מהדלת. בכל מקרה. השלט מטומטם. לפחות התרגום העיברי.
2) אני לא מבין מי ממציא את הכיתוביות לדברים... אני נוסע לי יום אחד... עוצר ברמזור אדום... ורואה לפניי בתור לרמזור לא פחות מ400 אמבולנסים!! בלי הגזמה!
לפחות זה מה שחשבתי... ואז ראיתי כיתובית על האמבולנס ששינתה את חיי ואת הצורה בה הסתכלתי על אותם 400 האמבולנסים באותו הרגע:
באותו הרגע הבנתי שאני לא מסתכל על 400 אמבולנסים כמו שחשבתי... אלא על.... אמבולנס אחד! 1
AMBULANCEמי ידע שאמבולנסים נושאים איתם חוכמה של עוגיית מזל?
אני אומר : תשאירו את היצירתיות ליצירתיים. בלי נסיונות בלתי מובנים ליצור חכמת בייגלה.
3) בנות.
אני יודע שהנושא כללי מאד ולכן אצמצם הפעם לרשימה צרה של צרות שבנות קשורות בהן,
1. בנות שממציאות משפטים - פילוסופיה היא דבר יפה ומטאפורה היא אמנות אבל בדיוק מהסיבה שאני לא עולה על במה ועושה קסמים, בנות ובכלל אנשים שלא יודעים לכתוב ולחבר בין מילים מתבקשים להמנע מכך או לפחות לכתוב את זה ביומן אישי - מהסיבות בגללן כותבים יומן אישי - כדי שאף אחד לא יראה!
דוגמא: א."אם הכל היה ובצבע וורוד לא היינו יכולים להבדיל בין וורוד לצבע אחר."
ובכן המשפט אמיתי, והיית מצפה שאם הוא נושא מסר כלשהו הוא יגיד משהו בסגנון "אם לא היה רע, לא היית מסוגל להעריך את מה שטוב", אבל לא...
זה די רחוק מהמשמעות ההזויה שהמשוררת יחסה למשפט, ובנימה זו אני רוצה לבקר את מבנה המשפט שאינו אומר דבר,
ובכן, אם הכל היה וורוד... לא היה צבע אחר... לכן אין משמעות לאבחנה בין צבעים ולכן בוודאי שלא היינו יכולים להבדיל בן צבעים... אבל זה לא בגלל שאם היינו רואים כחול לא היינו יודעים שזה לא וורוד... אלא כי פשוט לא היה בין מה להבדיל... הכל היה וורוד... = המשפט אדיוטי! וגברת משוררת, לא אמרת כלום!
ב. "חברים הם מלאכים המעמידים אותנו על הרגליים כשהכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף."
משפט מטומטם לא פחות, ושוב, למי מכם שחושבים שהמשמעות היא "חברים הם מלאכים והם תומכים בנו" - תחשבו שוב,
למה יש לנו כנפיים? אנחנו תרנגולות? ואם חברים שלנו מלאכים... אז לא להם אמורות להיות כנפיים? מה הקטע?
בכלל... אם הכנפיים שלנו שכחו לעוף... (ולא אנחנו כפי שמתבקש...) אז למה החברים שלנו מעמידים אותנו על הרגליים? לא שכחנו ללכת - שכחנו לעוף (לפחות הכנפיים שכחו), זה כמו לשכוח איך לשבת אז חבר שלך יבוא ויעביר אותך את הכביש.... זה אדיוטי.... אם שכחנו לעוף והם מלאכים.. .אז או שיתקנו את הכנפיים... או שישאו אותנו עם הכנפיים שלהם...ברגליים נטפל אח"כ.
מסקנה : המשפט מטומטם