אני מניח שניתן להעיד הרבה על בנאדם לפי היחס שלו לחפצים, ובעלי חיים.
כלומר... אם הוא שונא כלבים... הוא סגור ומרושע... חחח ואם הוא אוהב יונים... הוא מוזר... ואם הוא... אוהב דגים...מה לעזאזל יש לאהוב בדגים???
ואם... הוא לא מוכן להרוג ג'וק כי זה יצור חי... זה הזמן לסיים איתו את הקשר... ואם הוא... בכל מקרה! אפשר להעיד הרבה דברים כן כן... שכל אחד מכם ייקח את זה למקומות האישיים שלו.
לחברתי לשעבר...לא היו בעלי חיים... למה? גם אם היו...זה היה ממש עניין של זמן עד שההגדרה הייתה משתנה מ"בעל חיים" ל"זכרונו לברכה"...
יום אחד באתי וראיתי אצלה דג, מונח על השולחן... כמובן שלא סתם דג... אלא דג בתוך תירוץ לאקווריום...
מכירים את אלה ששמים דג קרב בתוך בקבוק וודקה??? מה העניין??? איזה יצור מסכן!!!
יאמר לזכותה שהוא קיבל יחס לא רע... יותר טוב מזה שאני קיבלתי... בכל מקרה... הייתי מזועזע ואמרתי לה... "מה זה???"
היא אומרת לי "דג?"
"אבל הוא בבקבוק!!! מסכן!!!" מחיתי!
"זה בסדר... יש לו זכרון של 2 שניות הוא לא מבין שהוא שם... שאלתי את המוכר"
- ברור... המוכר חסר האינטרס יגיד ללקוח שלו "כן...דג יפה הא? שים אותו בזה... הוא יסבול קשה... תתחדש!"...
ובכלל זו לא הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את השטות המפגרת הזאת שלדג יש זכרון של 2 שניות... בדקתי ונוכחתי לדעת שזה סתם עוד מיתוס מפגר.
אבל בואו נלך לרגע עם הרעיון שהדג זוכר כל דבר לפרק זמן של 2 שניות בקירוב...
אתם יודעים כמה פעמים הוא מבין שהוא כלוא בבקבוק וודקה ושם ימות????? איזה חיים נוראיים!!
"מה זה.... בקבוק ווודקקקקהההה!!!! מוווותתת!!!! לאאא!!!!..... היי... מה זה..... בקבוק וודקקההה!!!!!! מווותתתתת!!!! לא!!!!!!... היי... מה זה.... "...
אולי הוא מבין אבל לא יכול להגיד כלום כי הפה שלו מלא במיים!!!
אבל זרמתי איתה כי היא לא הייתה מקבלת דעות שונות משלה... כלומר... כי לא הייתה מקבלת עובדות....
בכל זאת הרשיתי לעצמי לצחוק ולהגיד לה... "מה לך ולדג???"
"אני אוהבת אותו!!!!"... מחתה... "אפילו יש לו שם!!!"
"אוקיי... .איך קוראים לו??" ....
לקח לה זמן להיזכר....
"את לא אוהבת אותו!!!!" אמרתי אוצר צחוק גדול.... "לא אכפת לך ממנו! ואפילו כשהוא ימות את לא תדעי בכלל!"
"לא נכון! למה אתה אומר כזה דבר???" התבכיינה...
אחרי תקופה... באתי אליה...
אני לא בטוח אבל אני חושב ששוב הגענו למצב שבוא אמרתי "אם הוא ימות לא תשימי לב..."
והיא אמרה לי ..... "לא נכון!!! אני אוהבת אותו"
באותה שניה העפתי בדג מבט שני... היצור המסכן צף על הגב עם מבט מזוגג...
לא ידעתי אייך לעצור את הצחוק שהכה בי...
"לירון???.... הדג שלך... מת..."
כמובן שהמציאות לא יכלה להיות יותר אירונית... כי הבלונדה התקרבה לכלא של הדג...וזה מה שיצא לה מהפה... "לא נכון!!!הוא לא מת... הוא פשוט ישן!!!"
הייתי בשוק.... "לא!!! הוא מת!!!" ... "לא!!!! הוא ישן..."
"למען השם!!! הוא צף על הגב!!!! הוא לא זז!!!!הוא מת!!!! ואם תשאלי אותי! הוא ככה חודש!" ..
אחרי כמה דקות בהן ניסתה להזיז אותו... נוכחה לדעת שהוא כנראה... מת.
בנקודה זו היא כעסה עליי שאני צוחק מכל העניין... ודרשה ממני לעמוד איתה דקת דומיה לזכר הדג...
- לא הייתי מוכן. עד כאן עם השטויות שלה!!!!! הייתי מוכן להשפיל את עצמי שנים... .אבל זה???? עובר את גבול הטעם הטוב.
המשכתי לשמוע מוסיקה.. או לעשות מה שעשיתי...
זה היה מעשה בדג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
