בראשית ברא
אלוהים את השמיים ואת הארץ.
והשטן חייך.
וביום השני הבדיל
אלוהים בין המים, ויצר
את הרקיע.
והשטן חייך.
את האדמה,
העצים והשיחים
ברא אלוהים ביום השלישי.
והשטן חייך.
ברביעי אלוהים
האיר את הבריאה בכדור אש לוהטת ויצר מחזיר
אור קטן בשביל הלילה.
והשטן חייך.
ביום החמישי (כי
בכול זאת קשה לעבוד כשכול מה שמאיר לך את
החושך זה מחזיר אור) אלוהים
יצר את העופות, פירות
ים, מלפפוני
ים, כוכבי
ים, חלזונות
ים, פלנקטון,
צפרדעים,
סרטנים,
רכיכות ואת
התנינים הגדולים. עד
היום איש לא יודע בדיוק מה הם אותם תנינים
גדולים, אבל
הם נבראו!
לבסוף אלוהים
התעייף מהרשימה הבלתי נגמרת והכריז "פרו
ורבו! תנו
לאבולוציה לעשות את השאר!”.
היצורים החדשים,
שלרובם אלוהים
העניק מוח בגדול של אפונה, לא
בדיוק הבינו מה רוצים מהם. אז
אלוהים הסביר להם ברחל בתם הקטנה "לכו
תזדיינו! לא…
אכפת לי ממכם, אל
תעלבו, אני
פשוט רוצה, אהה…
חיות טיפשות, סקס!
לכו תעשו סקס!
טוב,
מחזיר האור שלי
עולה! אני
הולך, שטן?”
והשטן חייך.
מאחר שהחיות לא
הבינו עדיין את הרעיון של אבולוציה
(לבינתיים,
בסוף זה נקלט
ממש טוב), אלוהים
מצא את עצמו למחרת ממשיך לברוא חיות,
בהמות לטאות
(את
הלטאות אלוהים יצר פעמיים. בפעם
הראשונה הם יצאו גדולים מדי, אז
הוא קבר אותם ויצר אותם שוב. הפעם
בקנה המידה המתאים. חוץ
מאת לטאת הקומדו. המלאכים
התווכחו האם זו אכן טעות והלטאה הזו גדולה
מדי ולא הצליחו להגיע למסקנה.
לבסוף אלוהים
החליט "למי
אכפת???” והשאיר
אותה. כותב
שורות אלו תוהה האם זו הייתה החלטה נבונה),
טרמיטים,
צרעות,
זבובים...
אלוהים הסתכל
על השטן ואמר "נמאס
לי מכול היצורים המוזרים האלו.
אני בורא אדם.
משהו שדומה לי".
ובלי לחכות
לתשובה אלוהים לקח חופן אדמה, נשף
בו רוח חיים וברא את האדם.
השטן חייך חיוך
רחב וברא את המוסר.
“מה?
בראת מוסר?”
התפלא אלוהים
"אתה
לא קצת יורה לעצמך ברגל?".
השטן צחק ואמר
"אתה
כבר בראת את כלי המשחית, אני
בסך הכול יצרתי את ההצדקה שבה הוא ישתמש
להצדיק את כול הרוע שהוא יעשה".
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
