אני לא יודע על מה המהומה.
אני תמיד אוהב בחירות. אני מרגיש כמו ילד קטן שקיבל מתנה. או כמו אחרי שופינג, שמרגישים חדשים, עם דף חדש.
כל הדיבורים האלה על כמה זה עולה, ויש עכשיו מיתון לא מדברים עלי, הרי אני לא אחראי על התקציב והכלכליות של המדינה, אני הרי הילד בבית זה שקיבל מתנה שההורים יחשבו על הכלכליות.
כל זה בראשוניות האינסטיקטיבית. ( זו שבאה בסירקולציה של המוח על הבוקר, כלשון הבובליל. ).
כשאני חושב ברצינות, למי אפשר להצביע?
העניין הוא שאני תמיד הולך להצביע, זה חלק מהגן הפטריוטי שלי,אין דבר כזה לשים פתק לבן או לא לא ללכת להצביע. אין אופציה כזו.
אין לי מושג למי אצביע. הקטע הוא שאני תמיד מתייחס לתשדירים. אני עוד מסוגל לא להצביע למפלגה "שלי" רק כי התשדיר שלהם היה עשוי דפוק, לא מקצועי או טפשי.
מעניין מה יקרה.
הכי טפשית זו ציפי לבני. איך היא תעשה משא ומתן מדיני רציני, אם במשא ומתן קואליציוני כשקצת קשה היא שוברת את הכלים.
היא בטח מאלה שלא מסוגלות לסיים ויכוח, ומשחקות אותה נעלבות באמצע.
היו שלום, והמשך יום נפלא.