כן כן סוף סוף אני בבית...
מי עוד יכול לסגור 21 מתוך חודש שהוא בצבא??..רק אני מסוגלת לדברים כאלה.
שבת ראשונה כל הפלוגה שלי סגרה ושבת אחריה סגרתי בתור עונש כי אמרתי למפקדת בנימוס מה אני חושבת עליה כמפקדת... (ואל תבינו אותי לא נכון זה היה בנימוס רק שבצבא גם נימוס לא מתקבל..)
אבל עבר סבבה לגמרי...
נכון שזה נשמע הכי מצוץ מהאצבע אבל באמת חוץ מיום ראשון על הבוקר לראות את כולם חוזרים מהבית לדעת שאני חזרתי רק מהאוהל זה יציק קצת אבל זהו מור השתנתה באותו הרגע ונהיית חיילת ממושמעת שקיבלה צ'ופר לצאת עם הצפוניות ביום רביעי... (החיילים מבנינו מבינים את הצ'ופר שבעניין..)
אז חזרתי הביתה ביום רביעי כבר ב7 הייתי בבית ומאז אני לא מפסיקה לישון פשוט ישנה בכל רגע אפשרי בין ארוחה לראוחה אני ישנה.. ומתי שאני ערה אני משתעלת בלי סוף...
כאילו הארבע ימים האלו נועדו בשביל שאני אהיה חולה אצבור כוחות ואחזור לצבא בתקפוד מלא... בצבא אני בריאה כמו שור בבית אני גוססת... (לכו תבינו את העולם הזה..)
אהה כןן ועד שאני מגיעה הביתה ומתה לראות את הח'ברה אז לא בא להם להשקיע קצת ולצאת....
אני לא מתלוננת סתם אני מתה לראות את נעמי וכנראה נסגור חודש וחצי מינמיום בלי שאני אראה אותך ואין לי מושג איך אני אעשה את זה... וגם אבירם לא בטוח שאני אראה אותו וגם את אנה לא...
בקיצור העולם מסריח.... או לא אבל ככה אני רוצה להגיד.... באסה..
הדבר הכי טוב שקיים עכשיו זה הבית שלי בו החדר שלי שבו- מיטה, המחשב, המוסיקה שלי!!.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
