זה כבר כמה חודשיים
שאני חיה בבילבול
משגרה רגועה לשיגעון של מציאות
מסוף עצוב להתחלה מבהילה
ועדיין אני מוצאת את עצמי נהנת גם בה
עוברים הימים משגעון זה הופך לשגרה
אולי זה השגעון שבעניין
לקום בבוקר, לעלות על מדים,
לחבק את הנשק ואוף חיילים!
להכיר אנשים, להשאיר חותם
לכבד ת'סגל כי הוא האידיאל
לנסות למצוא חן אבל לא לבלוט
כי אולי אתה לא באמת יכול
לחשוב איזה עולם אתה מעדיף
האם הצד הזה או השני
לנסות להנות משני העולמות
ובסוף להישאר לבד בלילה ולבכות.
להתקשר לישנים לשמוע מה קורה
ולסמס לחדשים על איזה אוטובוס אתה עולה
בניסיון לחבר את שתי הצדדים בלי
להישאר לצפות בכוכבים.
חלומות על מלחמה כבר לא רחוקים
רצונות לשקט ושלווה כבר לא קיימים
כי נהפכת לאדם רציונאל שיודע
שמחר בבוקר הוא קם להגן על המדינה!!
מאי- הכנות למסיבת סיום ולבגרויות.
יוני - מסיבת סיום, בגרות אחרונה וחופש מהכל
יולי - מתחילים הגיוסים ואיתם הרעיון
שבאוגוסט- אני חיילת וזה לא חלום!
תוך חודשיים מהכנה לבגרות אני מכינה את עצמי לצבא
מי אמר שהחיים לנוער בישראל הם חיים נורמלים
אבל להצדיע לדגל ישראל בטקס ההנפה
זאת הרגשה הכי טובה בעולם
איציק גיוס קל ומהנה!!
ותלמד שהאמת יותר טובה מכל דבר אחר!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
