the scars run deep inside this tattooed body

לפעמים מגיע  הרגע שפשוט נשבר לך מהכל.

ובדוגרי? מי יבין אותך?

מי באמת יהיה שם להקשיב, להבין , לחבק?

כל אחד אומר שהוא חבר , ושהוא יהיה שם בשבילך תמיד

אבל ברגעים כאלה , אתה פתאום רואה מי החברים "האמיתיים" שלך.

צביעות. זה פשוט מגעיל כבר.

והכי אני מאוכזבת ממך. את יודעת?

אני באמת לא מבינה אותך כבר.

אני צריכה לבוא ולהגיד לך שאני נפגעת מזה?

כמה עוד אני ימשיך לחייך בכוח כשאת מזכירה את זה?

את הרי תמיד ידעת שזה היה ככה, וידעת שזה נמשך הרבה.

אז עכשיו אני צריכה לרדוף אחרייך שתפסיקי? להראות לך כמה זה שובר אותי?

תשכחי מזה.

אני בס"כ צריכה שקט עם עצמי.

חופש לחשוב עם עצמי קצת , להפסיק עם הטעויות האלה כבר אחת ולתמיד.

אבל בכל זאת, אני יהיה בסדר :)

לילה טוב.