היי אנשים

בזמן האחרון אני מרגישה קצת מוזר.

כאילו שכל העולם הזה יכול לשלוט בי.

הבן אדם שאני הכי לא מכבדת בעולם יכול לבוא ולקלל אותי ולא יהיה לי מה להגיד לו.

אני לא בן אדם כזה שיכול באמת להתאכזר לבני אדם.

בדרך כלל אני מרגישה חלשה, לא עצמי.

ההרגשה הזו היא נוראית! הייתי בטוחה שבימים הקרובים אני אהיה הכי שמחה שאפשר, סך הכל, לא כל יום יש לי יום הולדת.

עוד יומיים יש לי יומולדת, ואני מרגישה חרא.

התקופה האחרונה הייתה הכי טובה בחיים שלי! ציונים טובים, הורים (סופסוף) נחמדים, חברים שנאהיו יותר טובים.

הכל היה מושלם!

אבל עכשיו ניראה לי תאהיה התקופה הכי חרא בחיים שלי.

נקווה שלפחות היום הולדת שלי יעבור בשלום.

החברות שלי מתחילות לרדת אלי סתם ככה, ולתהחיל לעשות פרצופים של גועל כשהן מסתקלות אלי ואז לצחוק ולעשות "סתם,סתם".

אני מבינה שזה "סתם" אבל לי זה כבר נימעס.

כל יום זה חוזר על עצמו.

וגם הן אומרות כזה "לאלונה?! לא ניקנה בלונים! נביא לה בלון מפונצ'ר חעחעע!!!" אני יודעת שזה בצחוק, אבל זה מעליב.

נכון, זה ילדודיתי להתבכיין בגלל בלונים, אבל זה לא קשור לבלונים!

זה קשור לזה שיש לי חברות מעצנות, שתאמת? כבר נימעס לי מהן...

החברות האמיתיות שלי הן בצופים ובאינטרנט.

אני מרגישה מנותקת לגמרי מהעולם כשאני בכיתה, אני מרגישה לא עצמי.

כאילו שבכיתה אין לי חלק בעולם הזה, כאילו שאני אוויר ואף אחד לא מתחייס אלי.

אני לא יודעת מתי התחלתי להיות כ"כ פסימית, אבל זה משתלט אלי ואני לא יכולה לעצור את זה, פשוט חברות שלי (עלק חברות) נותנות לי הרגשה של פסימיות.

איך שהן מתנהגות אלי ככה זה כבא נימעס!

איך כל הזמן הן אומרות "יא טיפשה!" "יא מכוערת!" "יא שרמוטה!" למרות שאני יודעת שזה בצחוק, אבל כמה אפשר להמשיך את זה?!

גם כשאני יושבת בכיתה על השולחן של מישהי אז הן תמיד מתחילותלצעוק עלי כאילו שהן שונאות אותי וצועקות "עופי לי מהשולחן יא פרה!".

אני אישית בחיים לא אצליח לצעוק דבר כזה על מישהו, אני פשוט לא בן אדם כזה - במיוחד לא בכיתה.

בזמן האחרון אני דיי בדיכי, וזה ממש לא הזמן הכי טוב.

העולם הזה גדול עלי

יום שישי ה-13

לפני יומיים היה יום שישי ה-13 מוחעחעחע XD

יום שישי ה-13, למי שלא יודע, זה יום הרוחות והשדים, היום הכי מפחיד בשנה.

אני וליאורה באנו לבר לראות את הסרט "1408". סרט חזק D:

מסופר על מישהו שהעבודה שלו זה לחפש דשים ורחות למרות שהוא לא מאמים בהם, והוא גם סופר.

הבת שלו מתה והוא ברח מאישתו לפני שנה בגלל שכשהוא מסתקל אליה הוא ניזכר בבת שלו.

החלום שלו זה לראות משהו על-טיבעי אז במלון "הדולפין" יש חדר מקולל, חדר מ'ס 1408.(שאם תחברו את כל המספרים יוצא 13 חה!).

והוא נכנס לשם ופאקה פאקה פאקה...לא רוצה להרוס לכם :P

בסרט כשהיה קטע פחיד אני וליאורה ישבנו באותה הספה ופחדנו כ"כ עד שדפקנו את הראשים אחת של השנייה בטעות XDD

קיצר כשליאורה הלכה באמצע הסרט לארוחת שישי רבע שעה אחרי הסרט היא חזרה ואז בר התקשרה אליה לשאול איפה היא והיא הייתה ליד הבית של בר אז אני ובר

רצינו להבהיל אותה ורצנו במדרגות ושמענו אותה נכנסת למעלית והמעלית התחילה קצת לעלות ובר לחסה על הכפתור ופתחה את הדלת של המעלית וליאורה

דפקה את הצרחה של החיים שלה XD ואנחנו התחלנו לצחוק XDDD

ליאורה דיברה בדיוק עם אבא שלה בפלא והיא כזה עושה לו אחרי הצרחה "אבא זה בסדר, הן רק הבהילו אותי" חחח כבר חשבתי שאבא שלה קיבל התקף לב XD

אז היינו קצת במחשב ועשינו את מריה בתור בובה חעחעחע איזו שרמוטה היא XP

אז היה משעמם אז הלכנו לחדר לרכל קצת ואז ירדנו ללובי ושיחקנו בחושך בחוץ מחבואים :P

קיצר...חגגנו את יום שישי ה-13 איך שצריך ;]

יום שישי ה-13 הבא הוא בפברואר 2009 ^^

3> אצ'קלונע

רק עוד 5 ימי לימודים ^^

במיקרא שלי 3 D: בגלל שביום חמישי אנחנו נוסעים למוזיאון הילדים בחולון ויום שישי לא לומדים ^^ תעודות OO"