ירצו יאכלו - לא ירצו לא יאכלו

אחת הפריבילגיות הגדולות של הורים גרושים זה שפעם בשבועיים יש שבת בלי ילדים בכלל.

מאז ומתמיד הקפדנו על כך, וכשהיה לי בן זוג היתה לנו שבת אחת עם 5 ילדים, ושבת אחת בלי ילדים בכלל.

אף פעם לא ידעתי להחליט איזה משתי השבתות אני אוהבת יותר, וכנראה שהסוד היה באיזון.

עכשו כשהבנים גדולים הם עדיין אוהבים לנסוע לאבא שלהם, ואפשר לומר שהסדר של פעם בשבועיים נשמר בדרך כלל, אך בחופש הכל השתבש, והגדול כבר נוהג בעצמו, וגם היינו בחופשה כולנו, וכך יצא שלא הייתה לי שבת בלי ילדים כבר שלושה שבועות.

השבוע הודעתי לבנים חד משמעית - אתם הולכים לאבא, אני רוצה בית ריק.

(גם לי יש גבר בחיים וצרכים משלי).

כרמל אמר: אמא - את מגרשת אותי מהבית? (כמעט שמעתי ממנו טון של יהודי לא מגרש יהודי וכ"ו....)

לא כרמל - אני רק מזכירה לך שגם לי יש תוכניות בחיים - והשבת אני רוצה בית ריק.

אמא, אמר כרמל, אז את מגרשת אותי מהבית.

טוב כרמל -  אם אתה רוצה לקרוא לזה ככה אז כן.

ואז חשבתי על כל השנים שהייתי צריכה להגיד לעצמי שאמא מאושרת זו אמא טובה יותר.

ונזכרתי בכמה חברות גרושות שלי שלגמרי מכחישות את עצמן ואת צרכיהן לטובת ילדיהן.

אז השבת יש לי בית ריק!!!