אחרי שכתבתי בבלוג בחודש שעבר על הפרידה מבן הזוג כאן קיבלתי המון תגובות מרגשות, מאנשים שמכירים אותי ושלא.
ואז אמרתי לחלק שבקרוב אכתוב למה קראתי לבלוג ירצו יאכלו - לא ירצו לא יאכלו.
גם זה קשור לחיים המשותפים עם רן בן הזוג לשעבר.
כבר רבות נכתב ונאמר בזוגיות שניה על "ילדים שלי, ילדים שלך".
לי היו שניים משלי, ולו שלושה משלו כשנכנסנו לגור ביחד.
כשילדיו היו באים אלינו מאימם הם היו מוסתים מאד נגדנו, וביחוד נגדי.
חלק מההסתה גרמה להם להיות קרועים בין הנאמנות לאימם ולאביהם.
במסגרת המניפולציות שהם עשו נגדי הם לא אכלו את מה שבישלתי.
ביום שישי בערב, כהרגלי בישלנו ארוחת שבת חגיגית עם מגוון רב של מטעמים. אך הילדים המסכנים היו כל כך מוסתים וקרועים שהם פשוט לא אכלו את מה שאני בישלתי.
בהתחלה ניסיתי לבשל אחרת, לעיתים מה שהם אוהבים, אך אחרי שהבנתי שהם לא אוכלים כחלק מהמניפולציה נגדי, פשוט אימצתי את המשפט - ירצו יאכלו - לא ירצו לא יאכלו.
וזה לא היה קל לראות אותם קרועים בין נאמנויות, מוסתים, ומניפולטורים בגיל קטן...
אלוהים עדי כמה ניסיתי לתת להם הכל.
אך בשלב מסויים נשברתי ואימצתי את המשפט הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
