ירצו יאכלו - לא ירצו לא יאכלו

כשכרמל נסע פעם ראשונה לבד לכנס ביגור הוא היה בן פחות מ-13, נער גלילי תמים.

אז גנבו לו את הכסף והפלאפון, וזה היה שיעור מס' 1 בנבכי העולם האכזר.

בכי וקושי רב היו חלק מהחוויה, וזה לא שבר אותו.

באפריל הוא שוב נסע לבד לכנס ביגור, והפעם כפי שכתבתי בפוסט הוא עשה לי התקף לב קטן, אבל הוא כבר ידע להסתדר לא רע.

אתמול כרמל חזר מארבעה ימים בעיר הגדולה תל-אביב. נער בן 14 שזו לו הפעם הראשונה לבד בתל-אביב.

הפעם הוא אפילו היה בצוות המתנדבים, דבר שנתן לו אוירה של חלק מהצוות. הוא מלא בטחון במפגשים עם בוגרים זרים, ויוצר קשרים חדשים.

הוא היה צריך לכלכל את צעדיו הכספיים. עשינו ביחד מעין "תקציב" לנסיעות כלכלה ופעילות בכנס.

כדי לחזור הביתה הוא היה צריך להיות מחושב ולהשאיר כסף לנסיעה חזרה. (לפעמים יש לו חורים בידים.......).

אז הוא חזר מאושר עייף ומלא חוויות.

הוא ישן מעט בלילות, כדי לא להפסיד כלום, ולהפתעתי הוא לא ויתר אתמול ויצא לפגוש את החבר'ה עד השעות הקטנות של הלילה....

 הכל עבר בשלום. ותודה לכל הבוגרים מצוות אייקון שנתנו לו הרגשה של שייכות וחום אנושי רב.