לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ירצו יאכלו - לא ירצו לא יאכלו


אם, אשה, פעילה, איכפתית


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2007

הביטוי קורבנות תאונות הדרכים


בנימין לאו, כותב בתרבות וספרות בעיתון הארץ, במדור פרשת השבוע, בעקבות פרשת "צו", על המילה קורבנות.

הוא גם מתייחס לביטוי הישראלי כל-כך קורבנות תאונות הדרכים.

הוא כותב: " הביטוי קורבנות תאונות הדרכים נראה לי שמוש מוטעה ומטעה בשפה.

אנשים משלמים בחייהם לא מבחירה ולא מתוך רצון כלשהו, אלא כמעט אך ורק מתוך פשיעה חברתית ונהיגה פושעת. הנפגעים אינם קורבנות והמקריבים אינם אלא רוצחים או פוגעים".

עד כאן דבריו של בנימין לאו.

 

אני רוצה לכתוב כאן על בן זוגי לשעבר, שהרג מישהי בתאונת דרכים לפני מספר שנים. 

אדם נורמטיבי שאינו פושע בכביש, ובשבריר שניה שלא ברור מה קרה בה עד היום הוא סטה עם ריכבו למסלול הנגדי, פגע ברכב חולף, הרג מישהי, והוא ועוד מישהי מהרכב השני נפצעו קשה.

 

למה אני כותבת כל זה: כמובן שאיני מקילה עם אותו אדם שהרג, אך אני רוצה רגע לנסות להיכנס לראש של אדם שהרג בשוגג, והורשע בהריגה.

אדם כזה, אם מוסרי הוא, אמור להתייסר כל חייו.

אדם כזה שלקח חייו של אדם אחר, צריך לסבול כל-כך, במחשבה על משפחתו של ההרוג.

אדם כזה אמור להביע חרטה. ולהיות הלוחם מספר אחד בתאונות דרכים.

 

להיכנס לבתי ספר ולדבר לפני תלמידים על החיים שלו לאחר שהרג. מה עובר עליו. להכניס מודעות לתלמידים שגם חייו של ההורג נהרסים ברגע.

 

אבל איני מסכימה עם בנימין לאו שאדם כזה הוא רוצח.

 

זה לא מתקרב למשוואה של אדם שנוהג שתוי או מסומם או ללא רישיון.

 

 

נכתב על ידי , 31/3/2007 18:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כרמל נסע לבד לכנס בפתח-תקוה


 

כבר כתבתי כאן על ההרפתקה של כרמל משנה שעברה.

גם השנה נסע לבד, צילצל אלי מאוטובוס 947 שהוא בדרך לצומת סירקין.

מאז לא צילצל כל היום, ואפילו לא בלילה כהרגלו.

ניסיתי אני לצלצל מספר פעמים, אך אין תשובה.

התעוררתי ב-3 בלילה, והחרדה החלה להתעורר אצלי.

הוא מהגליל, חי במיצפה, אולי קרה לו משהו כשהיה צריך לחצות את צומת סירקין ולהגיע למקום המפגש בפתח-תקוה.

בקיצור, לא יכולתי להרדם שוב. אפילו צילצלתי 100 (משטרה) לבקש את הטלפון של משטרת פתח-תקוה.

אבל אז החלטתי להירגע, עשיתי את כל הדברים הרוחניים שידעתי כדי להרדם, ולבסוף נרדמתי.

בבוקר החלטתי לעשות עבודת בילוש ולהשיג את מספר הנייד של החבר שלו.

צילצלתי.

הוא אמר שכרמל לידו.

כרמל - אמרתי לו - מה קרה שמאתמול לא התקשר? נורא דאגתי...

אמא - הוא ענה - את אמרת לי שאשים את הטלפון הנייד בשמירת חפצים שלא יגנבו לי אותו כמו לפני שנה.

נכון כרמל  - עניתי - אבל אתה אמרת לי שהוא יהיה כל הזמן על הצוואר שלך כדי שתוכל למצוא את החברים שלך....

כן אמא - אבל החברים שלי כל הזמן איתי... ענה הילד. די אמא אני חייב לרוץ. בייי

טוב............. נשמתי לרווחה.

ומה עשה הנער? התקשר אלי הלילה ב-3:45 להגיד שהכל בסדר והוא מתקשר פעם ביום כמו שביקשתי, והוא הולך לישון...........

אמהות זה דבר קשה...

נכתב על ידי , 31/3/2007 13:34  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ניקוי פסח - והחמץ


 

כשאנחנו מנקים את החמץ מהבית (אני במקרה לא), נסו לנקות גם את החמץ בתוככם.

זה קשה, אך פסח הוא זמן ניקוי. בניקוי פסח אפשר להוציא מהבית גם פתקאות שלא עושות טוב, מכתבים שאנחנו כבר לא רוצים שוב לקרוא בהם או שמכאיבים לנו... ספרים שכבר צמחנו מהם, ואפילו בגדים לתרום ליד שניה.

 

נסו ודווחו בבלוג איך הולך

נכתב על ידי , 27/3/2007 16:28  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 65






4,036
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לירצו יאכלו - לא ירצו לא יאכלו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ירצו יאכלו - לא ירצו לא יאכלו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)