The Last Opera

"את חייבת להמשיך לכתוב!"

"בלעדייך כבר לא אדע לעולם את מה שמילותיי יכלו לעשות! הישאר!"

כך מתה לי האזדרכת האחרונה.

תחת עצב שמי דצמבר הזלתי את הדבר הטהור היחיד שנשאר,

והשאיר צלקות כהות באפרה.

הו אמא,

אמא גאיה.

החזירי לי את נשמתי!

החזירי לי את היחיד שידעתי לאהוב!

האביב המקולל כבר לא יבוא יותר,

ואשרי הפרחים לא ישובו לפרוח.

והלוא זה מה הקלפים ניבאו בימים עברו,

וזה מה שנישא עם הצלילים.

קראת את זה בין השורות,

ואהבת את זה בין הסדינים.

אני מבקשת שתסיטי את הוילון,

עיני עייפו.

"המשיכי לכתוב, בשבילי"