אין לך דבר מכאיב משדה שאבן נחה על ליבו.

תמיד יש מוסיקה.

[אני אוהבת את הרגעים האלו, שמבינים שיר, אבל באמת מבינים אותו כמו זרם שעובר לך את כל שכבות המגן והעור והורידים ומגיע ישר עמוק ללב. מאיץ את הדפיקות ומקצר את הנשימה. אתמול כשישבתי באוטו ודיברתי איתך רעדו לי האצבעות ורציתי להגיד לך ש אבל הקדמת אותי ואמרת בעצמך. אז טיול בהרים תמיד מסדר את המחשבות, והפעם אין צורך, הפעם רק צריך לפתוח חלון ולנשום עמוק. יש לי אותי, אני יודעת. אם עברתי את אתמול אני יכולה לעבור את כל השאר. המינון יופחת עד שיעלם, זה עליי. ואם כולם יבינו איפה אני עומדת ויפסיקו לחפש מעליי, לצפות ממני להיות גבוהה בהרבה יותר אני יודעת שיהיה יותר פשוט. אבל גם על זה עובדים. ובנתיים, הגיע הזמן לכוון גבוהה, להסתכל למעלה למצוא כוכב שנוצץ לי יותר מתמיד ולהבין, ככה זה כש

כש

זה פשוט ככה.]