הם לא יכלו לסבול יותר את תערובת החושים המוזרה הזו, אז הוחלט על עשיית מעשה. עד היום אף אחד לא יודע מה בדיוק השניים האלה עשו, מתי, איפה, ואיך, אבל משהו שם התבצע, משהו שגרם לכל הקונצזוסים וכל האמיתות האוניברסליות בקוסמוס להתהפך אחת על השניה. כל אחד נהיה ההיפך מעצמו, והיום זה נראה כל כך רגיל, כאילו לא קרה שום דבר.
הוא היה יותר בכיוון של הידיעה. הוא הבין יותר מכל יצור חי את הערך העצום שבידיעת הדברים, איסוף המידע, ויותר מכל – הסחר במידע. לא היה דבר ביקום שהוערך על-ידו יותר מזה.
היא הייתה בכל הכיוונים. היא התפצלה כל כך הרבה פעמים, שכבר אף אחד לא יודע מתי היא עצמה ומתי היא מישהי אחרת, וכפי שהוזכר, היא סופרת הכל חוץ מפעמים. כמעט.
איכשהו יצא ששניהם יחד הרכיבו את הצוות המושלם ליצירת חיים חדשים. עד כמה מדהימה היא הגנטיקה? מסתבר שעד מאוד.
ומה איתי אתם שואלים? אני מתופקד על היקום הנוראי והמזוויע הזה כצופה, ועד עתה אני ממלא את חובתי נאמנה. כבר 5005 שנים שאני ממלא את חובתי נאמנה. 5005 שנים, ואף אחד לא לומד מטעויות של אחרים. 5005 שנים, והנורא מכל פשוט חוזר על עצמו שוב ושוב. אני אהיה ישר, טיפש, המקום הזה היה בהתחלה טוב, ובחלוף השנים כל אחד השאיר עליו את הזוהמה שלו, עד שהיום אני ממש מרגיש כאילו שאני נמצא בתוך תיבת פנדורה עצמה.
שנת הצפייה הזו כבר בדרך לסיומה, ועוד מעט ימלאו 5006 שנים לקיום שלי ושל התפקיד שלי. מוזר שאני מרגיש את אותה הרגשה ארורה כבר כל כך הרבה זמן,
אבל כנראה שזהו מחיר הנשימה.
אם זה מה שאני בכלל עושה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
