Just Being Me

זהו מחר זה מתחיל,

מחר אני נוסעת לבסיס להתמודד עם הכל...

אני כל כך מפחדת,

אין לי כח להתמודדות הזאת,

אני לא רגילה להיכשל.

אני לא רגילה שמתאכזבים ממני,

זו לא אני.

והם לא יבינו, הם לא מכירים אותי.

הם לא יודעים כלום.

מחר אני יאלץ לספר להם הכל ומחר אני ידע מה קורה איתי מבחינת התפקיד.

אני כל כך מפחדת,

אין לי כח להתמודדות, כלל וכלל.

למה אני צריכה את זה?!

נמאס לי שזה קורה,

אני מרגישה קורסת.

אני כל כך אוהבת אותו,

הכל הסתדר בינינו,

הוא הכי תומך בעולם,

הוא פה איתי לא משנה מה ואני כל כך צריכה את זה עכשיו.

הוא איתי.

כולם הרוסים,

החיים שלנו נהרסו ביום אחד,

הכל היה פשוט, נורמלי ורגוע,

נהננו מהחיים, לא פחדנו מכלום,

וככה ביום אחד זה נהרס,

בני זונות.

הם לקחו מאיתנו תשמחה, את הרצון לאהוב ולהנות.

הם הרסו אותנו.

אני כ"כ מקווה שהכל יסתדר.

איך אפשר להתחיל לתאר את מה שקרה לי ביומיים האחרונים?

אי אפשר,

אולי עדיף אפילו שלא.

אז בקצרה.

תפסו אותי על סמים, פעם ראשונה - בצבא, חקירה של מצח, משפט, כנראה אני יעוף מהתפקיד, כלא בטוח, תיק פלילי, שלילת רישיון זהו נראה לי,

אה גם יש מצב שדפקתי בדרך ידיד שלי.

קיצור כל הזין.

אין לי מושג מה לעשות ואיך להתמודד וכנראה גם הוא יבוא עוד מעט ולא יודעת כמה זה יעזור,

אם בכלל.

אבל עכשיו אני מקבלת תתשובות שלי.

עצוב שחברים שלו יותר תומכים בי ממנו.

אפילו שהוא רצה לחזור כבר אתמול בגללי. או אולי בגלל הבית ואני התירוץ.

אני אבודה, אני לא יודעת איך לעכל את הדברים,

אני לא יודעת איך להתמודד איתם.

חברה שלי במצב יותר פטטה והכל מתפרק,

אלוהים יודע מה יהיה.

טעות, בין הגדולות.