הנה אני כאן

לכל דבר יש סוף..

אבל האם דימיינתם זאת כך..?

תחשבו על זה...

רעיון נחמד עשו פה, לא..?

ברור שאני אוהבת אותו.. והוא אפילו יותר.. אני כבר מכירה אותו.. מצד שני הוא הצליח להפחיד אותי.. זה לא שהוא לא מסופק (אני מקווה).. אבל הוא אוהב לשחק איתי משחקים...

יש בינינו יחסים נפלאים.. עם כל השטויות בין הזוגות.. עם הרבה יציאות ביחד וצחוקים.. קשר מושלם.. גם הקטע האינטימי ממש נהדר.. זה שמיד אחרי הוא מחבק אותי.. ואז מנסה לא להרדם ^ ^

היום היה שונה....

בחוץ.. הוא התחמם שוב.. זה שדחיתי אותו רק הדליק אותו יותר..

לבד.. בפארק הזה.. חושך.. לגמרי..

בהתחלה שיתפתי פעולה.. נשיקות והכל.. אבל אז ביקשתי להפסיק כי התחלנו להיסחף.. והוא התחיל עוד יותר.. וכבר יותר בחוזק.. אני אוהבת שהוא עושה בי מה שהוא רוצה.. אבל לא באותו רגע.. לא במקומות שלא רציתי..

פחד נפל עליי.. התחלתי להבין עד כמה אני חסרת אונים.. לקחתי את זה יותר מידי קשה.. לא צעקתי.. רק ניסיתי להתחמק.. והוא בחצי חיוך "מה את בורחת לי? לאן את כבר יכולה לברוח?"

סוף סוף הוא הבין שאני מפחדת.. עזב אותי...

חיבק בעדינות.. חיבקתי אותו חזק בחזרה.. הייתי בהלם מכל זה..

הדמעות התחילו לזלוג מעיניי.. ככה סתם בלי לשאול אותי..

הבין שאני בוכה.. הרגיע אותי.. אמר לי שוב ושוב כמה שהוא מצטער.. וכי חשב שאני בכוונה ככה מתחמקת..

אמר לי שהוא לא מסוגל לפגוע בי והכל היה סתם..

נעלב.. שאני לא מאמינה לו.. שאני לא בוטחת בו... שהכל בסדר...

עדיין הייתי המפוחדת.. הנפגעת..

חיבק אותי שוב.. המשיך להגיד לי כמה שהוא מצטער.. ושהוא אוהב אותי.. הכי בעולם..

לאחר זמן חשבתי על זה שוב ושוב הדמעות ברחו מעיניי.. מרחו את כל השחור בעיניים..

הוא הסתכל לי בעיניים ובעדינות מחק את האיפור מהפנים שלי.. ראיתי את החרטה בעינייו...

אני לא מאלה שחושבות שהבן זוג אוהב אבל בתאכלס לא.. אפשר לזהות סימנים.. ואני רואה שיש לו אהבה כלפיי ואהבה גדולה.. ומספיק פעמים היו פה ושם דברים כאלה בחוץ ורציתי אותם.. אבל באותו רגע פשוט לא... וככה זה השפיע עליי....

בנים.. בבקשה מכם.. אל תעשו דברים כאלה ללא רצונן של הבנות.. זה משפיע קשה.. גם אם אתה חבר.. כי ברגע הפחד כבר לא אכפת מי זה... חבל שעוד ועוד בנות ייפגעו מזה..

המקרה שלי קל ביותר.. הרי לא היה משהו רציני.. אבל אפילו זה הצליח להשפיע.. לרוב אני לא רגישה אבל זה הצליח לרכך אותי עד לכדי דמעות..

תחשבו על זה.. אל תגרמו סתם סבל לאנשים..

ידעתי, הרי זה כל כך מסתדר.. אותו ערב.. כבר לא ערב, כבר לילה.. הוא היה זה שפחד.. אני כבר ויתרתי על הכל והחלטתי להסכים.. זה היה לילה כל כך מושלם.. סוף סוף הייתי איתו.. לא שלי באופן מוחלט אבל שלי.. אותו לילה לא יצא לי מהראש.. אפילו שעברה חצי שנה. הייתי מוכנה לזרוק את זה שהייתי איתו שנה שלמה בשבילו.. והוא.. הוא לא הגיב.. רק חיבק אותי.. כי היה ממש קר.. עשה עצמו יושן.. הרי לא ישן באותו לילה.. ואני הייתי קרובה.. קרובה מידי. רק חיכיתי שיעשה צעד.. אבל הוא לא עשה..חשבתי שישן עד אתמול בערב שהודא לי שלא ישן דקה.. שזכר כל מה שהיה.. חיוך של סיפוק על פניי.. מחייכת לעצמי כך שלא יראה..אחרי אותו ערב דיברתי איתו.. דחה אותי.. אמר שלא מתאים לו כרגע מערכת יחסים.. וחבל.. לא הייתה לו אף אחת מאז.. שיכנעתי את עצמי לשכוח אותו.. ואת הטירוף המוזר שהוא מפיל עליי.. התשוקה המוזרה שכל פעם מושכת אותי אליו.. לא תשוקה מינית.. אך משהו מסויים שתמיד מחזיר אותי במחשבותיי עליו. כבר כמעט שנתיים. הצלחתי להוציאו מהראש במידה מסויימת. זרקתי את ההוא שהיה.. שמנע ממני ללכת עד הסוף כבר בלי לחשוב. מצאתי חדש.. ובאמת שהתאהבתי.. אבל אני חושבת שאותו אחד עדיין לא יצא לי מהראש.

הוא יהיה שלי.. במוקדם או במאוחר.. אז מה שהוא נכווה מאהבות.. אני רוצה להיות זאת שתרפא אותו מהכאב ותראה לו שאהבה כן יכולה להיות דבר נפלא, הלא כן?