והיא תיפסה ותיפסה,עוד לא קלו כוחותיה,

וכל כולה מי זיעה,מאמץ מיגע.

הערפל כבר כבד,האויר כבר דליל,

המחשבות נפסקו,היא שומעת רק צליל.

והיא כעיוורת,מדרכה לא סותה,

ממשיכה כמו חיה מאולפת,בהליכה,בפסיעה.

אל התהום לא מביטה,רק ישר אל הפיסגה.

והיא שומעת לחישות,של מענות וציפיות,

שרק תגיע עד הסוף,שתקבע שיאים,גבולות,

שלא תיפול,לא תתיאש,שלעולם לא תיכנע,

כי זהו ייעודה-להגיע לפיסגה.

וצמרמורת בגופה עוברת,וזאת לא הרוח שנושבת,

זה רק סופה של רגשות,של שתיקה ושל דמעות.

ואף פעם לא יידעו מה באמת היא מרגישה,

ועד כמה הם פוגעים בה בלי לשאול לדעתה.

והיא הגיעה אל הסוף,גופה כבול,והיא כחושה,

הנשמה רוצה לעוף,אבל כנפה כבר נתלשה.

•הזכויות שמורות•

אל תלכו אף פעם בדרך שמטווים לכם מראש,

כשאתם אומרים לא,תתכוונו לזה,

ולעולם,לעולם,אל תכנעו.

זה כל מה שיש לי להגיד לכם.