השקית השחורה .(סיפורים עם סוף מפתיע)
"נתראה מחר! היה כיף! " צעקה לי מיכל לפני שנכנסה למכונית.
חייכתי לעברה, ממצמצת מול קרני השמש שחדרו לעיניי הכחולות ומתחילה ללכת לכיוון ביתי.
לפתע עבר לידי חתול שחור,נחרדתי ונזכרתי ששכחתי על החוף את השקית השחורה שהכבידה כעת על ליבי עד מאוד.
בלי לחשוב פעמיים,התחלתי לרוץ את כל הדרך חזרה,הגעתי לחוף,בדיוק למקום בו אני וחברותיי בילינו את הבוקר הראשון של החופש הגדול.
אותם ימים היו ימי קיץ לוהטים, שבני נוער רבים עושים מעשי שטות והבלים, גם אני וחברותיי, שסיימנו סוף-סוף את החטיבה הצעירה היינו ביניהם, וכל יום היינו פותחות וסוגרות את חוף הים התל-אביבי האהוב.
אך הדבר הזה עבר כל גבול, לשכוח את השקית השחורה היה מעשה שלא יעשה. 'אני חייבת למצוא אותה' הרהרתי בליבי והתחלתי להתקדם לכיוון החוף, לאחר שלא מצאתי אותה באזור.
הפכתי את הכיסאות, הסתכלתי מאחורי האבנים, שאלתי את העוברים והשבים, וכלום! אף אחד לא שמע, לא ראה ולא ידע.
התחלתי לרקום במוחי איך אספר את הדבר הזה לחברותיי מחר בבוקר, הם סמכו עליי בעיניים עצומות, ואני..אני והטיפשות שלי! איבדתי את השקית השחורה!
בעודי מכינה טענות ותירוצים, קלטתי בזוית העין שולי שקית שחורה מתנפנפים ברוח, רצתי אליה במהירות הבזק, וכשהגעתי, כולי מתנשפת ומזיעה, שלחתי את ידי ותפסתי את השקית המיוחלת.
'עכשיו רק נותר להגיע לשם' אמרתי בליבי, וציוויתי על רגליי להתחיל להתקדם.
'רק שלא יראו אותי' חשבתי, 'רק זה חסר לי'.
גמרתי אומר בליבי כי אגיע לשם,גם אם חיי יעלו בכך והתחלתי לפסוע בין הסמטאות וקיצורי הדרך.
הרגשתי עיניים נעוצות בגבי, הסתובבתי במהרה והשקית עפה מידי הרועדת, היה זה רק חתול ג'ינג'י מלוכלך אך באשמתו התפזר כל תוכנה של השקית השחורה.
קולות צעדים מהירים נשמעו, אספתי את תכולת השקית בחופזה ורצתי לעבר הרחוב הבא.
סוף-סוף הגעתי ליעד המבוקש, כולי נוטפת זיעה מלוחה.
ביד מהוססת פתחתי את השקית, והוצאתי את תוכנה בזהירות,משחילה אותו בפתח המיועד לו.
זהו,סיימתי, נפטרתי מכל הבקבוקים והפחיות המשקשקות.
חייכתי לעבר האיש המוצב על המתקן אשר מפיו יוצא המשפט הקבוע-
'זה מטורף לא למחזר'.
הסיפור משתתף בתחרות "סיפורים עם סוף מפתיע"
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=603660&blogcode=10264285
____________________________________________________________________________
כתומים.(כנגד כל הסיכויים)
בעולם כולו קיימת כת משונה,כתומה. היא מגייסת את אנשיה ע"י ביקור בבתיהם,ולימוד העיקרון הפשוט-לחיות כתום.ורק כתום.
בגדים כתומים,נעלים כתומות,אוכל כתום.כתום. הכל כתום.
אומרים שהאנשים ששייכים לכת הזאת רואים ממש טוב.
גם ליה ורוברט נסחפו לכת הכתומה בעקבות הוריו של רוברט,ומאז אותו רגע הם אוכלים,נושמים וחיים-כתום.
באחד מהימים הלך רוברט בין הדירות בבניין בשכונה,בניסיון לשכנע את כולם להצטרף לכת הכתומה.
אחד הדיירים שנא עד עמקי נשמתו את הכת הזאת. היה לו לדייר הזה,ביל, רובה צייד.
רוברט דפק בדלת,הציג את עצמו,ובום.
ירייה אחת גמרה אותו.
הוא מת במקום,לא היה לו שום סיכוי.
ביל ישב בכלא 20 שנה וחזר לביתו.
באחד הבקרים דפק בדלת איש,איש כתום,והציג את עצמו בשם אריק.
ביל נדהם.'הרגתי אחד מכם,אתה יודע?' צעק על אריק. אריק ענה שכן,הוא יודע,אבל הכת הכתומה לא נוטרת טינה.
ביל הכניס לביתו את אריק,מופתע מהנחישות שלו.
הוא החל לשמוע את עקרונות הכת והשתכנע לאט לאט.
אריק היה מבקר בביתו מדי שבוע,עוזר לו להפוך את חייו לכתומים.
באחת הפעמים אריק הזמין את ביל למפגש כתום.
ביל סירב,הוא הסביר שהוא לא מסוגל להביט להוריו של רוברט בעיניים. ואמר שרק אם ההורים יבואו ויגידו שהם סולחים לו,הוא מוכן לבוא.
אריק הסתכל עמוק לתוך עיניו של ביל ואמר:
'אני אבא של רוברט.ואני סולח לך.'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יֵחֶפַה.