~העולם מעבר לשערי הזהב~

אוקיי אז אני מודה ומתוודה ששנים לא כתבתי בבלוג אבל הייי... היתי זקוקה להפסקה הזאת.

בעצם הכתיבה בבלוג היא רחוקה מלהיות הדבר היחיד שעצרתי. לא היתי כבר חודש-חודשיים תמימים בחוג הקראטה שלי. אני עומדת לחזור לדוג'ו מחר ומצד שני אני רוצה ומתרגשת לחזור, מצד שני אני מרגישה בושה וסוג של וויתור. כמעט סיימתי את הבגרויות. הן היו אחת הסיבות שהחיים שלי, שתמיד היו כל כך שיגרתיים והחזיקו אותי במסגרת שאי אפשר להמלט ממנה, השתבשו ככה.

לא בלוג, לא קראטה, לעיתים וויתור מוחלט על נגינה וציור אפילו.

בעצם, זה היה קשה. במיוחד בשבוע האחרון כשעשיתי 4 בגרויות תוך שלושה ימים רצופים ואם לאמר את האמת... התעייפתי קצת.

"קצת" כמובן זו מילה רכה מאוד לתאר את מה שעבר עליי.

עשיתי בגרות במכניקה וגם בגרות בחשמל (פיזיקה) באותו היום וזה היה מאוד קשה... השנה הבגרות בפיזיקה היתה ממש, אבל ממש, קשה. בכל מקרה, עשיתי אותה. סיימתי. אני לא רוצה להיזכר בזה עוד.

הרגשת החופש המדהימה שהרגשתי כשנסעתי הביתה באותו יום בו סיימתי פיזיקה נמוגה לעט לעט....

אם לאמר את האמת חופשת הקיץ כבר התחילה בישבילי פחות או יותר. עכשיו אני פשוט עושה את הסידורים האחרונים. היום לא היתי בבית הספר כי פחות או יותר כל המקצועות התבטלו לי. הערב אני הולכת לערב ההקרנות של סרטי המגמה. לסרט שלי (אני היתי הצלמת) ושל יוליה (הבמאית) נקרא "אזהרה" והוא בן פחות או יותר 5 דקות... טוב, חחחח עיזבו... אני לא עומדת לחפור לכם על הסרט. אישית אני לא מרוצה מאיך שהוא יצא אבל זה לא שמישהו מתחשב בדעות שלי... אחרי הכל סתם צילמתי, וצילמתי לא רע.

אמממ... וואלה? היום השביעי לחודש? טוב זה אומר שהעגיל החדש שלי באוזן בן חודשיים כבר! אני כל כך אוהבת אותו... עשיתי אותו בדיזנגוף סנטר וממש הטרדתי את הפירסר... שרתי לו "שמע ישראל" בזמן שהוא הכין את הציוד... אני חייבת להודות שהחור נעשה באופן מאוד איכותי ואני ממליצה בחום על "פלאנט טאטו", מקום טוב וסטרילי...

בכל מקרה, אני ממש אוהבת את החור שלי... זה נשמע רע... 0.0

מה זמכיר לי שיש לי עוד כמה חורים באוזניים שאני מתכוננת לעשות...

מחר אני נוסעת לדיזנגוף עם מריאנה. כנראה גם נשב קצת על החוף, יהיה סבבה... שוב נאבד את הדרך (לשתינו יש חוש כיוון ממש גרוע) אה וגם כמובן ניתקע בחנות האומנות איזה 6 שעות וזה יעשה לי כזה חשק... DAMN

אה ו... ראיתי את הסרט האחרון של אקסמן.. אם לאמר את האמת קצת התאכזבתי כי ציפיתי למשהו הרבה יותר מרגש ו.... לא יודעת, היו לי כנראה ציפיות מאוד גדולות... בכל זאת, הם לפחות הכניסו את גמביט לסרט בפעם הראשונה ואני ממש התרגשתי לראות אותו (גם שיחק אותו בחור נורא שמקסי!!). רק להזכירכם גמביט הופיעה עד כה רק בקומיקסים שאני תמיד נמנעת מלבזבז עליהם כסף (שמע ישראל חיללתי את הקודש!!).

אה וגם... התאהבתי במורטל קומבאט... אני חושבת שהסרטים חרא אז אני לא מסתכלת אותם ואין לי את המשחק כי אבא שלי אומר שזה תת רמה ומסרב להוריד לי... אבל לפחות את הסאונד ואת השירים המאגניבים אני הורדתי ואני שומעת אותם יום ולילה...

אז אני ואסיה קון עדיין מטיילות המון בחוץ, במיוחד בסופי שבוע... אתמול ראינו איזו סבתאלה שהחזיקה מקל מאחורי הגב שלה כזה כמו עבריינית וזה נראה כאילו היא עומדת לשלוף חרב... כל כך התפקענו במצחוק אני ואסיה קון... ואז הגענו לפארק שאנחנו תמיד מטיילות בו וזה היה מוצאי שבת אז היו שם כל כך הרבה דוסיקים... אני אומרת לכם, היתה שם התקהלות המונית ועם כל הלבן בעיניים זה היה ממש כמו... מגפה לבנה!!!!!!!!!!!!!1

אז שרנו כמה שירי גייז, שמענו מוזיקה חזקה, שיחקנו את עצמינו מטורפות, עלינו על המתקנים ותוך חצי שעה הפארק היה לרשותינו הבלעדית ובשליטתינו הבלתי מעורערת...

היה כל כך משעשע XP

יהודה (המורה שלי לגיטרה למקרה ששחכתם) החליט לקחת אותי ברצינות ולהביא אותי שנה הבאה לבגרות. מאוד נעים לי שהוא סומך עליי ככה... אבל אני אאלץ לעבוד מאוד מאוד קשה... כל החופש. הוא אפילו הציעה לי שיעורים פרטיים בחינם בבית שלו.

הכל התחיל מזה שקיבלתי 0 במגן "חוזר" במתמטיקה. אתם מבינים? כי אני לא... במגן הראשון קיבלתי 90 בערך וזה לדעתי ציון ממש גבוהה... בכל מקרה, ניגשתי לפי צו המורה למגן חוזר ובו פשוט לא הצלחתי להתרכז והיתי סוג של מרחפת. ניסיתי אבל בסוף נרדמתי ולא הגשתי אותו אפילו ודיברתי איתה ממש יפה שלא תתחשב לי ב0 הזה אבל היא סירבה כי היא זונה...[ואני לא היחידה ששונאת אותה].

היא עשתה לי ממוצע בין 90 ל0 ואיכשהו יצא לה 70... מי צריך ללמד את מי חשבון? טוב, אני לא מתלוננת, שתגיש אותי על 70...

אבל היי, באותו הרגע, כשיצאתי מהכיתה היתי כולי דמעות וננעלתי בשירותים ובכיתי בכי תמרורים..

ואז מריאנה הושיעה אותי מדיכאוני ואמרה לי שבעצם מצאתי כבר את הייעד שלי בחיים. והיא צודקת, ממש צודקת.

היעד שלי הוא באומנות ואין לי ולמתמטיקה שום מכנה משותף, ככה שהיא לא שווה את הדמעות שלי.

אם יהיה יום שבו לא אצייר ולא אכתוב, הרי שזה מה שנקרא יום מבוזבז...

בכל מקרה, אני התחלתי דרך חדשה בחיים שלי ואני מרגישה מאוד מאושרת עכשיו שזה די מפתיע אפילו אותי...

טוב, אין יותר כוח לחפור. אני חושבת שאעדכן שוב בימים הקרובים.

סליחה על האי סדר שגמרתי לקוראי הקבועים ^^ אני עדיין אוהבת אתכם מאוד מאוד ומקווה שאתפ סולחים על ההזנחה ומתייחסים לזהבסלחנות ><

אוהבת, אלונה.