~העולם מעבר לשערי הזהב~

לכל אחד יש את הגיבור שלו. בן אדם שהוא מושלם לדעתו, אדם שהוא מנסה ללכת בעקבותיו, מקבל את דעותיו וחושק להיות דומה לו לפחות קצת.

יש כאלה שהגיבור שלהם הוא קארל מארקס ויש כאלה שאצלם זה גתה או אינשטיין... גם לי יש גיבור. לומרות שאני לא נוהגת לדבר עליו יותר מדיי ולא מספרת לאף אחד. הוא נשאר רק הגיבור שלי, הבן אדם הכי מדהים והכי מושלם שזכיתי להכיר בחיי הקצרים....

יו אסאקורה

כן. זו דמות מצוירת.

לא, זה לא מוזר.

בן אדם מושלם כמו יו אני עוד לא ראיתי. הוא מצוייר בסגנון די ילדותי ומיושן ובכלל האנימה\מנגה ממנה הוא מגיע, שאמן קינג שמה, היא לילדים.

ובהחלט התחלתי לראות אותה כשהיתי ביסודי. זו היתה אהבה ממבט ראשון. ואף אחד לא יודע על כך, שמרתי על זה בסוד.

היתי מאוהבת בסדרה הזו מאז ומתמיד מעל הראש, לומרות שרבים אומרים שהיא מטופשת וילדותית. נו בטח, ויו-גי-הו זה בכלל לא מטופש... שם הם משחקים קלפים של מפלצות וזה נורא בוגר. בכל מקרה... התאהבתי ביו כי הוא היה בנאדם בעל אופי מאוד ייחודי ומיוחד.

איך אני יכולה לתאר את יו?

עליז, שמח, טוב לב, אופטימי...

כל כך הרבה מילים.. אבל במילים אי אפשר להסתפק.

יו הוא בן אדם מאוד מיוחד. יש לו מתנת שמיים נדירה: הוא יודע לראות את הטוב באנשים. הלב שלו כל כך רחב וטוב שנראה שגם אם מיליון אנשים קרובים יבגדו בו, הם לא ישנו את היחס המדהים שלו והבטחון העיוור שלו בבני אדם. יש בו משהו מאוד נאיבי וטהור. משהו כל כך יפה ואצילי...

ביו יש עוצמה אדירה. בזכותו הבנתי שבן אדם חזק באמת הוא לא זה שמכה אלה זה שמצליח לאפק את עצמו ולא להכות את החלש מתוך ידיעה שאתה חזק יותר ואתה עלול לפגוע בו. ככה הבנתי כמה חלשה היתה פעם כשהיתי מכה את כולם רק כדי להראות להם שאני "חזקה" ולהסתיר את החולשה שלי. רק החלשים בחברה אלימים ואילו אדם שהוא חזק באמת, מספיק שהוא עצמו יודע את זה. הוא לא צריך להראות את העוצמה שלו לאף אחד. הוא לא יעליב את החלש מתוך התחשבות ויתן לחלש להכות אותו מבלי להחזיר. כשמכים את יו, הוא נותן את הלחי השניה ומחייך כי הוא רואה את הטוב שבבן אדם.

יו אוהב אהבה ללא תנאי, הוא מאמץ את כולם אל ליבו בלי לחשוב פעמיים, בלי להתחשב ברקע שלהם ובעברם. הוא מאמין ביכולתו של בן אדם להשתנות לטובה ולהפתח לאהבה. לא פעם בגלל עוורונו לרוע האנושי כמעט איבד את חייו אבל טובו ניצח את הכל.

הוא רגוע. הוא מקבל הכל בהבנה... רוחו הגדולה והאוהבת לא מתרגזת אף פעם באמת. הוא שליו כמו הר וחובק כמו העולם כולו.

העצלנות והבטלנות שלו, קלילות המחשבה, החיים הפשוטים שהוא חיי, החיוך המקסים הזה שלא יורד לו מהפנים... מהפנטים וקושרים אליו כל אחד...

ההתמודדות שלו עם מצבים שונים והיופי המעודן שבו. הוא לא מפחד להראות את הצד המטופש והמגושם שלו, יש לו חוש הומור וצחוק בריא.

מאז ואני זוכרת את עצמי, רציתי להיות בדיוק כמוהו. רציתי לראות את העולם דרך העיניים שלו. רציתי, עד כדי טירוף...

אז לא ידעתי שהטירוף שלי מתרחש בגללו, שכל אותו זמן פשוט רציתי להיות בן אדם טוב כמוהו...

מיד כשהתחלתי לראות את הסדרה, התאהבתי ולא יכולתי להפסיק. אתם מכירים את הריגוש המוזר הזה שיש לילדים קטנים כשהם אוהבים משהו ממש חזק ורק רוצים עוד ועוד מזה? זה מה שהרגשתי עם הסדרה הזו. חשבתי עליה כל היום: כשהלכתי לישון, כשהתעוררתי, כשריחפתי בשיעורים... מיד כשהגעתי הביתה היתי מדליקה פוקס-קידס (ככה אז קראו לג'טיקס... הנוסטלגיות...) ורק מחכה לפרק של היום.

ניסיתי לחקות אותו בסגנון לבוש, דיבור, אפילו את האוזניות והתסרוקת ניסיתי לגנוב ממנו...

יו אסאקורה הרשים אותי ברמות מטורפות והפך להיות בישבילי משהו כמו מדריך רוחני..

בגיל 12 הגיע המשבר. וויתרתי והרגשתי שנכשלתי.. זאת אומרת, היתי בטוחה שהאופי שלנו שונה מדיי ואם הוא בן אדם טוב כל כך הרי שאני ההפך הגמור ממנו, חרא של בן אדם...

אלה היו רגעים קשים בהם איבדתי את עצמי אבל האהבה הבלתי מעורערת שלי בסדרה בכללי וביו בפרט חזרה בכיתה ט'...

הפכתי אז ליותר משוכללת ולא היתי עוד מחכה שהטלויזיה תשדר לי עוד פרק. הורדתי אותה וגם ראיתי באינטרנט. גמרתי את כל האנימה שיש בה 64 פרקים תוך יומיים וראיתי אותה שוב ושוב ושוב....

טוב, אני יודעת שעכשיו אני נשמעת לכם ממש ממש אובססיבית... אבל הרצון המטורף להידמות לו באופי מגיע מהמחשבה שהוא באמת דמות המרכזת בתוכה את כל התכונות היפות ביותר שיכולות להיות לבן אדם...

כמו הרבה אנימות, גם זו באה לחנך את הילדים הצופים בה ויו מצליח לעבור את כל המכשולים שגורלו מציב בפניו בזכות האופי המדהים שלו.

בתור בן אדם בוגר שיש לו יותר ניסיון חיים אתה מתחיל לראות את האנימה אחרת... את המשמעות שלה.. וגם מתחיל לראות שיו הוא לא סתם איזו דמות מגניבה אלה הוא נושא על כתפיו מסרים רבים ותורת חיים ייחודית שאם כל בני האדם בעולם היו מאמצים אותה, העולם היה מקום הרבה יותר טוב.

הוא מלמד את צופיו וככה יו לימד גם אותי לאהוב ולקחת את החיים בקלות... להיות חזק יותר בלי להרים יד, לדעת לקבל את האחר ולצחוק כשצריך...

ואני למדתי מיו שבכל בן אדם, לא משנה כמה הוא נראה רשע ומכוער... יש ניצוץ של משהו טוב, פנינה נוצצת בתוך מדבר חול שרק מחכה שימצאו ויראו אותה...