אתם לא מבינים... נכנס בי עכשיו משהו ואני לא יודעת מה זה.
בחיים שלי לא השתוקקתי כל כך להמשיך לחיות, כאילו ועד עכשיו המשפט הקבוע שלי "אין תשוקה גדולה יותר מהתשוקה לחיים" היה ריק וחסר משמעות. קראתי בYNET על הבחורה בת ה19 שנהרגה היום בתאונת דרכים... כתבות מהסוג הזה מעולם לא עוררו בי רגשות מיוחדים אבל הפעם משהו ממש התכווץ בי כאילו זה עתה מישהו ניסה לגזול ממני את החיים והצלחתי איכשהו לברוח מאחיזת המוות.
אני יודעת שזה נשמע מטופש בעיקר מהסיבה שאני יושבת בבטחון מוחלט אל מול מסך המחשב...
אולי תארתי לעצמי בבירור איך אותה בחורה, בתחילת חייה, עולם במלואו מלא בזכרונות ומוצף ברגשות, יוצאת מהבית מחוייכת, זורקת מעבר לכתף כמה מילים לאמא ומבטיחה לנהוג בזהירות ולא לחזור מאוחר מדיי. היא מתיישבת ברכב שלה ומתחילה לנסוע. היא בטח עדיין מתרגשת קצת מהנסיעה כי בת 19 שנוהגת היא ללא ספק נהגת טרייה ועצם הפעולה מרגשת אותה שלא כמו נהגי המוניות שבישבילם נהיגה זה משהו רגיל ומאוס.
אוויר נעים של אחר הצהריים לקראת ערב נכנס לחלון מכוניתה והיא שקועה במחשבות וערעורים. השמש הסתוית שכבר שוקעת נעימה במיוחד בעונה הזו של השנה... לנערה אין כל מושג שזו השקיעה האחרונה שזכתה לראות אבל את הלילה היא כבר לא תראה. היא חושבת אולי על החבר שלה שהיא מאוד אוהבת והוא אוהב אותה ומבטיח שיהיו לנצח, היא חושבת על החברות שאיתן עשתה קניות, שיחות נפש ומה לא? בראש עוברים כמה משפטים שהן אמרו לה פעם, מסוג המשפטים העמוקים והיפים שנשארים בנפש... היא עדיין חושבת על השגרה שתבוא מחר... על הצבא או על הלימודים או על העבודה.. היא רוצה להתקבל לאוניברסיטה טובה וללמוד משפטים אולי... אבל היא לא תלמד אותם כי חיה עומדים להסתיים והיא לא יודעת על כך. הכל נעים מדיי, הכל יפה מדיי והכל נראה אפשרי ופתוח לפניה כמו הכביש הרכב. היא לוחצת על הבלמים בפתאומיות, זורקת קללה לאיזה נהג שחתך אותה, היא מתרכזת לרגע בכביש והיד שלה רועדת. זה בסדר, הכל עבר, היא חושבת לעצמה יש לה עוד כמה דקות לחיות לפני שזה קורה באמת. בטח היא קבעה דיט למחר וכבר קנתה מתנת יום הולדת לאבא שלה לשבוע הבא. הוא בטח יאהב את המתנה הזו, לקח לה הרבה זמן להחליט מה הי תקנה לו. היא חושבת על עוד כמה דברים, לא מסוג הדברים שחושבים עליהם לפני המוות.
אף אחד לא יודע בינתיים מה קרה שם חוץ מהעובדה שהבחורה התנגשה חזיתית במונית שירות, נלכדה במכוניתה החדשה שנמחצה קליל ומתה, אולי בלי להבין בכלל מה קרה... כשחולצה היתה כבר גופה. אילו מחשבות רצו במוחה בשניה שמתה, מוות מהיר ככל הנראה... מה שכן אבא יאהב את המתנה שלה עד דמעות, זה בטוח... הנהיגה במכונית לעולם לא תמאס עליה כמו על נהגי המוניות הותיקים, האוניברסיטה תישאר תמיד אופציה פתוחה עבורה, עכשיו היא בטוחה שהחבר שלה אהב אותה עד הסוף, היא יכולה להיות רגועה שלקחה את כל סודותיהן הכמוסים של חברותיה איתה לקבר והעיקר... כל החיים לפניה... לנצח.
כנראה שזה תיזמון גרוע אבל רציתי לפרסם את התשובות לשאלון השבועי של שבוע שעבר שהיה אצלי עד כה בטיוטות וידעתי שאם לא אפרסם אותו היום סביר להניח שאשכח ממנו ולא אפרסם אותו לעולם.
אני מצטערת אם הרסתי למישהו את האווירה הדיכאונית שעורר בו חצי הפוסט הראשון והשאלון בא אליכם כפיצוי, שלא תתחילו את השבוע ברגל שמאל!
מה דעתך על הומואים ולסביות? GO GAY PEOPLE!!! תומכת נלהבת בכל ליבי! *מזילה ריר*
האם את מכירה מישהו שהוא לסבית / הומו / בי-סקסואל? אממ... וואלה, כשחושבים על זה... כן! ויותר מאחד!
האם את בעלת נטייה חד-מינית, או חשבת פעם שאת כזו? אני מניחה שכולנו עוברים בשלב כלשהו את שלב החששות... הגעתי למסקנה שאני סטרייטית אבל אי אפשר לאמר שאני לא גאה בזה!! ><" (יאיי עכשיו אני גאה)
האם אי פעם רצית להיות לסבית? כן, בעיקר כשנתקלתי באטימות, שובניסטיות, חוסר הבנה וחוסר הרגישות של בני המין השני שבגללה לפעמים בא לי להקיא מהם... לפעמים אני חושבת שככה החיים היו הרבה יותר קלים.
האם אי היה לך איזה שהוא ניסיון עם בת, שגרם לך לחשוב שאת אולי לסבית? לא נראלי לי...
האם אי פעם התאהבת בבת או נדלקת על בת? אמממ... לא נראלי לי אלא אם כן.. השרקנית שלי נחשבת? זאת אומרת... אני נורא מתחרמנת עליה כשהיא משמיעה את הציוצים הפוצ'קלאס טיוטיקים שלה טיוחחחחחחחחחחח שרקנית!!!!!!!
האם לדעתך צריך לקיים מצעדי גאווה?למה? כן! לתת במה, לתמוך בצעירים שיוצאים מהארון שיראו שהם לא לבד, להראות שאחרי הכל - כולנו בני אדם, שכולם יתרגלו ויקבלו את הנוכחות של הגאים שבינינו!
מה דעתך על האפליה שקיימת בחברה שלנו, נגד בעלי נטיות חד-מיניות? לדעתי אפליה זה אף פעם לא משהו חיובי... אבל אני חייבת להודות שיחסית למה שהיה פעם - עכשיו היחס אליהם זה גן עדן. כמובן ששום דבר לא מושלם ויש אנשים שעדיין נפגעים בגלל נטייתם המינית ולדעתי זה משהו שצריך להלחם בו עד הסוף ולהשמיד את האפליה! תחיו ותנו לחיות...