יש הרבה אנשים בעולם, כל אחד עולם במלואו. אני מאמינה תמיד בטוב שיש בכל אחד מהם ובוטחת בהם לשווא. אני תמיד נפגעת בסוף אבל בעיניים שלי יש תמיד, אבל תמיד, ניצוץ של תקווה שהם לא יפגעו בי עוד.
אבל לצערי, בעולם שלנו יש אנשים רקובים ומסריחים מבפנים. לפעמים הם יפים מבחוץ כמו חתיכת חרא העטופה בעטיפה נוצצת של מתנות. אלה הם המסוכנים והמגעילים מכולם. הם דו פרצופיים, הם חסרי רגשות והם הורסים סתם לשם ההרס דברים שנבנו במשך שנים.
הם עושים את זה כי לא אכפת להם מאף אחד, כי הם שנואים על אדישותם, המלחמה וההרס שהם מביאים עם עצמם לתוך עמקים שמעולם לא ידעו מלחמה מהי.
הם יהרסו הכל: את החיים, החברות, שלמות המשפחה... הם יחדרו לכל מקום ויחפשו נקודות טורפה כדי לקחת לך כל מה שיש לך.
למחרת, אחרי שיחבלו בך, את יחייכו אלייך כאילו לא קרה דבר, יעמידו פני חברים. אבל הם בעצם סתם נחשים ערסיים שראויים לגנאי.
ולאותם אלה שהדבר מכוון אליהם, והאמינו לי האשמים יודעים, רק שתדעו, לא הרסתם דבר ורק חיזקתם אותי ורוחי ושרשלאותי לא רק עמדו בסופת ההרס שלכם, הם גם התעצמו ויום אחד יחנקו אתכם.
דעו שכל הרע שאתם עושים יחזור אליכם כי זהו דרכו של הטבע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
