היום היה לי קונצרט. בכלל לא רציתי שיהיה ועשיתי הכל כדי שהמורה לחלילית תגיד שאנחנו לא נוכל לנגן אבל היא החליטה שאנחנו מנגנות מספיק טוב יחד וזה סיבה טובה לדחוף אותי, גיטריסטית לוזרית, לכנס של חליליות שהרגשתי ממש לא קשורה אליו.
כשהמורה שלי לגיטרה, יהודה, החליט שהוא דוחף אותי לדואט עם ילדה שמנגנת על חלילית כדי לנגן שוב, בפעם המי-יודע-כמה את ה"גרינסליבס" [רק שהפעם החידוש הוא הוריאציות והעובדה שאצטרך לנגן, בפעם הראשונה בחיי בדואט].
התחלנו להתאמן. אם לאמר את האמת, די זילזלתי. קודם כל כי לא היתה בי שום הערכה לחתיכת העץ הזו שמספר חורים היו מנוקבים בה בשורה והצלילים הגבוהים והצורמים שהפיקה הכאיבו לי באוזניים. חוץ מזה חלילית היא כלי נגינה כל כך פרימיטיבי, הכלי המלודי הראשון שלכאורה נראה כאילו אי אפשר לנגן בו שום דבר יפה באמת. חלילית, הכלי המזורגג הזה שמכריחים את כל הילדים ביסודי לנגן עליו. אף פעם לא התחברתי לחלילית וביסודי היתי גרועה בזה כך שלא היה לי שום עניין להתעמק בנגינה. אהבתי דברים קלאסיים, אהבתי פסנתרים ואהבתי גיטרות. או שבעצם ביסודי לא ממש אהבתי מוזיקה.
דור (בת 12) התגלתה כילדה נחמדה ומוכשרת. היא החלה ללמוד חלילית בקונסרבטוריון העירוני בכיתה ג' בזכות המלצות שקיבלה מהמורה שלה למוזיקה ביסודי.
זה תמיד נשמע לי קצת מוזר שיש אנשים שמשלמים את הסכומים העצומים האלה שדורש הקונסרבטוריון רק כדי לנגן על חלילית מטופשת.
באימונים הראשונים אור התוף שלי היה נסתם מהצלילים הגבוהים שהפיקה אך עם הזמן כאשר התרגלתי לנגינתה יכולתי להשתלב יפה עם הגיטרה שלי בנגינה שלה ולהפוך את הדואט שלנו למנגינה יפה וזורמת. איכשהו, בשילוב מוזר, היפה והחיה, הגיטרה והחלילית נשמעו טוב ביחד והשלימו זה את זה. בזכותך צליליה החדים החלילית הובילה במשך כל המנגינה, כולל הסולו שלי. הרגשתי שמקומי בליווי ואיכשהו התחלתי להעריך מעט את כלי הנגינה הזה.
הודיעו לי שאני משתתפת בקונצרט ביום שלפני הקונצרט. היתי קצת לחוצה אבל עבודה בדואטים קצת מפיגה את המתחים.
התאמנתי עם דור ואז יצאנו. התברר לי שלא מדובר בכנס פשוט אלה בכנס בו התאספו הרכבים של חליליות מכמה קונסרבטוריונים בארץ כולל קונסרבטוריון דימונה, ירושלים, תל אביב, פתח תקווה ועוד...
נדהמתי לגלות שיש הרבה אנשים שלומדים לנגן על חלילית ולחליליות שלהם היו גדלים שונים ומשונים. היו שם חליליות שהגיעו כמעט לגובה של הנגנים עצמם. היו להם צבעים שונים וצלילים שונים, לגדולים יותר היו הצלילים הנמוכים יותר והצלילים הצורמנים היו שייכים לחליליות הקטנות. לא הצלחתי לזכור את השמות אבל האוזניים שלי פשוט נהנו כל כך מהנגינה.
בחיים לא היתי מאמינה שמדובר בסך הכל חליליות מטופשות. ולעזאזל, ההרכבים היו כל כך טובים ומנוסים! הילדים האלה ניגנו פשוט מושלם ולא שמעתי אף לךא שגיאה אחת אצל אף אחד מהם. כמובן שכשהלכתי בצעדים מבויישים, התיישבתי עם קרומבל בידיי והתחלתי לנגן עם מלא שגיאות וזיופים, הרגשתי עלובה וקטנה מולם. הרגשתי שביישתי את המורה שלי. ברור שלא הכשבתי למורה לחלילית שאמרה שניגנתי לא רע. לפחות עכשיו אני יודעת להעריך את כלי הנגינה המוזר הזה שנקרא חלילית ומגדירה אותו ככלי נגינה יפה ומשובח שאפשר גם לעשות עליו מבחני בגרות.
כמובן אחרי כל הפשלות הרגשתי עלובה, קטנה ומבויישת במקומי וכל מה שנשאר לי היה לבהות בנגנים המדהימים שהופיעו מולי וניגנו בחליליות שלהם...
יש לי עוד קונצרט בעוד שבועיים, אני כבר מתה לשמוע את הנגנים האחרים ומבטיחה לנגן הרבה כדי לשפר את מיומנותיי שלי לפעם הבאה....
אוהבת, אלונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
