מאחורי הצלילים

הגילטי פלז'ר שלי הוא ללא ספק קריאת רומנים רומנטיים. או כמו שאני נוטה לקרוא להם ב"עדינות" – ספרי זבל. עם זאת אני חייבת לציין שגם לי יש סטנדרטים מסוימים ולכן דניאל סטיל לא תיכנס אלי  הביתה. (נורה רוברס, ג'ודית קרנץ ואמנדה קוויק דווקא כן)

לא ראיתי את מלחמת הכוכבים. אף לא סרט אחד מהשישייה.

גם לא את החוש השישי.

למרות שאני שונאת כבד בכל צורה או אופן הכנה (ונשבעת לכם שאני מנסה לטעום כל פעם כי זה נראה ממש טעים), הבורקס במילוי כבד שאמא של זוגתי מכינה שובר אותי כל פעם מחדש. הוא פשוט טעים באופן מוחלט.

שהייתי בשנת שירות היה לנו כלל שלא אוכלים אבוקדו בכפית, אלא רק על לחם. אני המצאתי את הכלל הזה וניסיתי לדבוק בו בכל מחיר, בגלל שהיינו שינשינים עניים, ואבוקדו זה מצרך יקר (יחסית) ואני מסוגלת לחסל בערך 3 אבוקדואים ביום אם לא מרסנים אותי. (וכן, אני יודעת כמה זה ביזארי, המדריכים שלנו צחקו עליי בגלל זה לאורך כל השנה)

כשהייתי בת 3 אשתו של אחי המאומץ הביאה לי במתנה ליומולדת בובת דוב קוטב קטנה. היא נמצאת אצלי עד היום, וקוראים לה נִינִי.

מתוך 30 חנויות (בערך) שבדקתי אתמול בקניון עזריאלי, רק ל-7 היו שמות שנכתבו בעברית. (אז מה עם זה לא עליי, זה מקומם, מכעיס, ואפילו מעליב, שתפיסת השיווק היום היא שכל מה שכתוב באנגלית – אפילו עם זה שייך למפעל עברי למהדרין – שווה יותר)

אם לא נהניתם אתם מוזמנים למסור תלונות לאלה, שבגללה הכל התחיל.

ומגדלנה, פיצפונת (כי לי מותר), נ"ב, דיאלו, קוראת מחשבות, – אתן מוזמנות להמשיך את השרשרת (כי ברור שאתן נהניתן, לא?!)