מאחורי הצלילים

אחרי התלבטויות ממושכות, נפנופים גאים בנון-קונפורמיזם והצהרות חוזרות ונשנות שאין לי שום עניין או צורך בכך, נכנעתי.

יש טלוויזיה.

והפרחים לבלונדה המאממת שתרמה,

ולמאסטר המכובד שהעלה וחיבר.

פתאום החדר שלי, שהיה חשוף וצנוע, מתהדר לו במסכים מכל עבר.

אולי אני אוספת את עצמי לתוכו.

אולי אני יוצרת לי מקום מפלט.

ואולי פשוט אני מתחילה להרגיש בבית.