נפרדנו... השלמנו... רבנו... השלמנו...
לא ברור
מה שאני יודעת זה שאני לא רוצה לריב, אני רוצה למצוא את המקום הזה שאנחנו יכולים לדבר ולהיפגש בלי להרגיש מוזר ובלי להרגיש מבוכה.
פעם ראשונה שאני זוכרת חלום שהיה חלום ולא סיוט:
הייתי בת 22 בערך, המקצוע שלי היה מאפרת בסרטים, הלכתי לאתר צילומים כלשהו וחיפשתי את המאפרת הראשית כדי לשאול אותה משהו, לא זוכרת מה זה היה אבל היא שלחה אותי לבמאי, חיפשתי אותו ולא מצאתי אותו, שאלתי אנשים איפה הוא והם הסתכלו עליי במבט מעורר רחמים כאילו עשיתי משהו, ואז פגשתי את השחקן הראשי אך לא זכרתי שזה היה הוא, ניגשתי אליו ושאלתי אותו איפה הבמאי אז הוא אמר "אני אלווה אותך אליו"..... הלכנו במסדרון הוא שאל "איך קוראים לך?" עניתי "ליאור" ואז הוא אמר "היי ליאור, אני דר" הופתעתי להכיר עוד דר אחד אז אמרתי "הכרתי דר בגיל הטיפשעשרה" שררו כמה דקות של שקט ראיתי שהוא חושב על משהו ואז נפל לשנינו האסימון אמרתי לו מופתעת עוד יותר "דרוש?!" ובאותו זמן הוא אמר "ליאורי?!"
כך, כאילו לא קרה הריב או מה שזה לא היה הוא התקרב לנשק אותי, צחקתי ואמרתי "תשכח מזה אני אפילו לא לובשת בוקסר היום" הוא צחק ואז אמא העירה אותי ><"
אני רוצה לדעת מה סוף החלום
3> אתכם
אני! (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אחותה