הפעם אני לא יחכה לחודש הבא בשביל לכתוב משהו...
חיחי
הכסף שאני מרוויחה מתחיל להיראות לי כמו שיגרה... העבודה שאני עובדת בה זה הדבר הכי טוב שקרה לי.. הבוס שלי הוא הבנאדם הכי מתחשב והכי מצחיק בעולם.. וכמה שזה נשמע פלצני, אני פשוט נהנת מהעבודה הזאת..:)
אז אני חושבת שאני יתחיל לחפש לי גיטרה.. אני לא בטוחה שאני רוצה משהו חדש, אבל אני רוצה משהו שאני לא יתחרט עליו, כי לחכות לגיטרה 3 שנים ואז להתאכזב זה לא כיף בכלל..:\
אנלא אוהבת להתאכזב. (ראה אכזבות קודמות)
את האמת כבר התחלתי לחשוב לעצמי.. אולי אני לא יקנה גיטרה.. הרי אני אף פעם לא יגיע לרמה של עמרי, או אפילו חצי ממה שבנאדם המוכשר הזה יודע לעשות. אז למה? למה להשקיע הרבה כסף על משהו שאני יודעת שאני ישאר ברמה מסויימת ואני לא יתפתח בו לרמה של אחרים.. (גם מבחינת הגיל והזמן, צבא וכו'..).
התחלתי לקנות דברים בכסף שלי.. וזה הרגשה כל כך טובה. אני מצטערת שלא יכולתי לחוות אותה לפני שנתיים לפחות, שחיפשתי עבודה ולא ממש הלך..
עברנו תקטע הכספי?
חח
אתמול היה לי חום.. אחרי 7 שנים לפחות שלא היה לי חום.. כבר שכחתי מה זה, אני בנאדם בריא בדרך כלל.. פתאום הבלוטת לימפה שלי נפוחה, יש לי חום ואני צריכה לעשות אקו לב (?!).
אני מרגישה די חרא.
וזה מזכיר לי את הימים האלה שהיינו חולים וכל כך שמחנו שלא נלך לבצפר.. עכשיו אני מרגישה בדיוק ההפך. אני ממש ממש לא רוצה להרגיש איך שאני מרגישה. (ופה הסתיים החלק שאני מראה את התבגרותי.)
*ענייני צבא* (שלא נראה לי שיסתיימו בקרוב)
אז רשמית, לא התקבלתי לעתודה. בגלל הפסיכומטרי.. הציונים שלי דווקא די בסדר. לא טובים מידי. ככה ציפיתי שיהיה.. (מבנאדם עצלן שכמוני. איכ עלי)
עכשיו, אולי הצבא המטומטם שלנו, ותסלחו לי על המילה (אולי עדיף שאני יאשים את הפקידות?), יחליט לשלוח לי סוף סוף מנילה, ואני יוכל להתקדם בעניין הצבא.
עמרי משרת בבאקו"ם! אחרי שנתיים שהוא לוחם (בערך.) הוא נהיה ג'ובניק, עכשיו הוא מ"כ (ככה רושמים את זה?) מתגייסים. וזה אומר שכשאביטל, שני ואני נתגייס, יש סיכוי שעמרי יהיה המ"כ שלנו! חיחי.
אני מזכירה לעצמי שאני צריכה לעשות גבות. (מה שהזכיר לי את זה זו העבודה שהדר היא זו שמסדרת לי את הגבות, והיא בצבא וחוזרת כל יום הביתה, אז כך נזכרתי.)
:)
Manowar הם להקה מפגרת. ולמרות זאת אני, ועוד כמה אנשים שחושבים בדיוק כמוני, שומעים אותם. ואני חושבת לעצמי.. למה? הא?? איכ! איכ.
זה גם משעמם.
לפני כמה זמן, היתה עוד הופעה של אורפנד. במועדון התיאטרון. והיה ממש טוב, כמו תמיד.
אבל משהו היה חסר לי.. חח (מצחקקת לעצמי).
הגעתי למסקנה. (האמת שהגעתי אליה ממש ממש עכשיו..)
מכירים תאנשים האלה שיש להם מן טבע כזה לספר כל הזמן מה הם עושים, ואיך הם מבלים/מתקדמים בחיים שלהם כדי שאנשים אחרים יסתכלו ויגידו "וואו איזה בנאדם מגניב, חבל שאני לא כמוהו.."? יופי.
אז המסקנה שהגעתי אליה, היא שאנשים כאלו שונאים אחד את השני. כלומר, אם יש שני אנשים כאלו שמכירים, אבל לא בקשר במיוחד, אז הם קרוב לוודאי שונאים אחד את השני. כי הרי כל אחד מנסה להראות כמה הוא יותר טוב.
קיצור הבנתם אותי?
יופי.
נכון שזה היה מיותר?
שנה טובה לכולם!!!
תאכלו תפוח בדבש (ובמיוחד דבש, כי זה עוזר לכאבי גרון).
ותיזהרו לא להיחנק כי זה אחד הדברים היותר מחניקים (חח כן כן מחניקים) שיש.
זהו.
ביי (בתקווה שאני ירשום פוסטים בתדירות יותר גבוהה..)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
