לא חשבתי שהפוסט הראשון שאני אפרסם מאז התגייסתי יהיה בנימה כזאת, אבל לאור המקרים האחרונים אין כל כך מה לעשות לגביי זה.אז כל מה שייחלתי לו קרה, התאהבתי מעל הראש, הצלחתי לתת מעצמי דברים שלא חשבתי שאפשר לתת לאחרים והרגשתי כמו שלא הרגשתי לפני כן.
אהבתי כאילו אין אפשרות להיפגע. ונפגעתי.
בוא נקח צעד אחד אחורה,אני ונוי התחלנו את הקשר שבוע לפני שהתגייסתי, הכל היה מושלם, לאט לאט נקשרתי אליו יותר ויותר ובחודש האחרון ממש הרגשתי איך הוא הופך להיות חלק מהחיים שלי.
כל פעם שאני בבסיס אני רוצה לחזור כדיי לראות רק אותו, וכיף לי בבסיס, מאוד.
נוי פשוט לקח את כל זה וזרק את זה.
הוא התנשק עם מישהי אחרת, המעשה פחות מציק לי מאשר הצורה בה הוא העביר לי את זה.
זה היה יום רביעי לאחר הארוחת ערב, כל הבנות שוטפות את החדרים לקראת מסדר סמל ואני הצלחתי להשיג את נוי בטלפון אחרי שהוא לא ענה לי כל היום.
הוא התחיל משפט ולא ידע איך לסיים, הוא בא בגישה של להיפרד וזהו, ותירץ גורמים חיצוניים שלא ממש קשורים, פרצתי בבכי ובצרחות לעבר הטלפון כאילו אני לבד בבסיס צרחתי מכאב הדמעות לא הפסיקו.
צרחתי עליו שזה לא הגיוני מה שהוא עושה, ואיך הוא מסוגל לעשות לי את זה.
כאב לי כל כך, כל זה ועוד לא ידעתי מה הסיבה לפרידה.
יום למחרת הוא לא הפסיק לשלוח הודעות ולהתקשר, לא הסכמתי לענות.
כל פעם שראיתי שיחה או הודעה ממנו פרפרים היום עפים לי מכיוון החזה לצוואר וכאילו מאיימים לחנוק אותי.
כאב לי.
אתמול כשהגעתי הביתה התקשרתי אליו ושאלתי מה הסיבה וכשהוא אמר שהוא התנשק עם מישהי, זה פחות הפריע לי מהעובדה שהוא בא בגישה שזהו זה, זה נגמר והוא עשה טעות שאין עליה מחילה ואין מה לעשות, זה הרס אותי.
במקביל חברות מהבסיס, ידידים וחברים מכאן ואמא לא מפסיקים לתמוך.
בכיתי רק ביום רביעי בלילה, כל הלילה בכיתי עליו.
וזהו.
אני לא אמשיך לבכות.
זה כל כך כואב ופוגע.
העובדה שזה היה כל כך לא צפוי, כל כך לא מתאים לו.
הוא הראשון שישן אצלי בבית, הראשון ששכבתי איתו, הראשון שנתתי לעצמי להיסחף עם רגשות ללא גבולות והוא פשוט ירק לי בפרצוף.
ואתמול, ערב הסלבסטר, התנשקתי עם ידיד ממש טוב שלי ב12 והוא ראה, אז נוי עכשיו ממש ממש כועס עליי ולא מוכן אפילו לסגור את הדברים כמו שצריך.
אני כל כך רוצה להגיד לו מה אני מרגישה, שקשה לי ככה ביום שישי להיות לבד, ללכת לישון בלעדיו.
לא לחבק אותו כל כך הרבה זמן.
בעצם את אותה תחושת עוצמה וביטחון והגנה ואהבה החליפה אבן ענקית שיושבת לי בגרון מאיימת להתפוצץ בכל רגע.
אני לא אדם שנשבר בקלות, ואני גם לא נשברת, אני חושבת שהכל קורה לטובה והכל קורה בגלל סיבה.
אני לא מתחרטת על כלום כי עשיתי הכל בלב שלם אבל בכל זאת. פעם ראשונה שאני מרגישה אובדן.
אני אוהבת אותו.
וזה כואב כי זה לא יכול להצליח.
פעם בוגד תמיד בוגד ואני יודעת שברגש שאני אמשיך להיות איתו זה יפגע בי יותר ומקרה נוסף כזה לא יאחר להגיע.
אז הצלחתי במשימה שלי.
הרגשתי, חייתי.
התאהבתי ונפגעתי.
ועוד לא עברתי את זה אבל תכלס, זה היה שווה כל רגע כי אין דבר יותר טוב מלהרגיש חיי.
כמה שבא לי לקבור את עצמי עכשיו ולחזור שבוע אחורה ולחבק אותו ולנשק אותו,אני בסדר, אני כבר ילדה גדולה.
שום דבר לא יפיל אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
