לפני שבוע סבא שלי נכנס לבית חולים, אתמול נודע לי שהוא נפטר.
אם אני עצוב?
לא ממש, הוא כבר היה מבוגר, ידענו שזה צריך לקרות בקרוב, והיו לו חיים טובים, ואחרי שהוא חובר לכל המכשירים האלה... יותר טוב המצב הקיים.
הבשורה נודעה לי כמו שרק במשפחת גולדשטיין יודעים לבשר בשורות כאלה.
הטלפון מצלצל.
אני רואה את המספר של אבא על הצג, יש הבנתי למה הוא מתקשר - הם הבטיחו לעדכן אותי בכל מה שקורה.
אבא(בצד השני של הקו): לך תעשה קפה.
אני: למה מי מת?
אבא: סבא.
אם זה הבן אדם, אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה בן אדם גידל אותו.
הוא היה ספורטאי, היה עושה סקי בקרפטים, מתאגרף במקל קל ואפילו אלוף מחוזי, וגם רוכב, יש שמועות שהיה אלוף רומניה בהארלי דייוידסון.
הציל כמה אחים שלו, אני לא זוכר כמה, במלחע"מ 1. הוא התקמבן עם החיילים הרומנים שיירשמו אותם כמתים והוציא אותם מהמחנות עבודה, היו כמה שלא הספיק...
כמו שאמרתי משפחה צינית שכזאת, זה כנראה משהו שבכלל עובר לרומנים בגנים, אתם יודעים שברומניה ישנה תופעה שנקאת "בית קברות שמח" שעל המצבות מצויירות שמשות ופרצופים מחייכים וכאלה.
אני זוכר שהתעניינתי במקורות המשפחה והתחלתי לשאול אותו שאלות.
"אני רוצה לדעת מאיפה באנו.".
"מה זה משנה מאיפה באנו, כל אחד בא מכוס של האמא שלו." (בתרגום מרומנית)
הוא אהב לשתות.
"אתם רוצים קצת יין?".
"סבא, אני בן 11.".
אני חושב שזו תהיה מחווה נחמדה בשביל האיש שהמציא את היין עם סודה, להשתכר קצת.
ועל תשתפו בצערי, כי אין לנו הרבה צער לשתף גם ככה, הוא הלך בשיבה טובה - וכשבנים קוברים אבות זה נקרא נורמלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
