שמכעט ולא היו סביבך בנות, ואלה שהיו, היו מכונאיות טאנקים, אז כל בחורה שתפגוש באוטובוס נראת לך מלאך, גם הג'וניקיות שהמנות שמשרתות במטה הפיקוד. זה היה קשה
כשיש סביבך קרוב ל-70 בנים ועוד קומץ בנות, שאתה צריך לגרום להם לשים לב עליך ולא על האחרים, זה קשה עוד יותר.
כשאתה מצליח לתפוס מהן כל פעם שברירי שיחה וללקט עוד מידע זה אמור לעודד, עד שאתה מקבל את הסטירה.
"חבר שלי אמר לי.".
"אז חבר שלי לא יודע שאני חוזרת הביתה.".
"אז חבר שלי-".
אז מה אם אני יוצא פעם בשבועיים-שלושה, גם הוא יוצא ככה? "כן אבל הוא שריונר, ואתה סתם שוטר".
למה לכולם יש חבר פתאום?!?!! אה?!
למה זה תמיד ככה, ומתי שזה לא ככה זה "אני לא בנויה לקשר" במקרה הרע ובטוב "אני לסבית".
למה?!?!
כשאתה יוצא הביתה לבד, אחרי שבועיים שלא ראית בחורה אמיתית זה קשה, אבל כשאתה יוצא אחרי שאתה מוקף בבנות, של כולן יש מי שיחכה, שיש לך מלא בנים בחדר שאתה יודע שיש מי שתחלה להם ולך אין, זה עוד יותר קשה.
לזה אני קורא
תסכווווווווווווווווווול!!!!