אני יודע שהתחייבתי לא לדבר על צבא עד ה-9.
אבל מה לעשות, קשה לא להתעסק בזה.
כמו שחבר שלי אמר "אתה בכתה י"ב, בטח שאתה מתעסק בזה מלא.".
אבל ההורים שלי ממש מתעצבנים, צה"ל השתלט על המוח, אין יום שעובר אצלי במשפחה בלי לדבר על צבא.
אבל יאמר לרשותי שאני באמת מצליח כמעט ולא לדבר על זה עם המשפחה שלי.
אבל אני לא מצליח שלא להתעסק בזה כי אני מקבל מהם מיילים ומכתבים.
מייל ראשון: שינוי במידע האישי, עכשיו יש לי קישור ישר בקיוסק המידע לחידון הלאומי של מדע ובטחון... וואטאבר.
מייל שני: שינוי בנתונים. איזה שינוי, מצויין שמכתב ששלחתי נשלח אליהם ואפילו קיבלתי מכתב חזרה.
אתם קולטים, מכתב שנשלח במיוחד אלי, לא זימון או צו גיוס, מכתב אישי אלי, אני מתחיל להרגיש חשוב. חבר שלי אמר "אני מתחיל להרגיש כמו הרמטכ"ל, כל יום ד.צ." אבל הוא לא קיבל מכתב שרק הוא קיבל או לפחות רק עוד 10 ילדים כמוהו.
ומה אופטימי?
כשפניתי על חמ"ץ הם השיבו לשלילה.
כשפניתי אל לשכת הגיוס, מילת השלילה היחידה שהופיעה היא "אין".
"אין מיונים מקדימים לחמ"ץ.".
אבל מה החיובי? הם אמרו שאם אני רוצה להתגייס לשם אני צריך לפנות לקצין מיון ביום הגיוס עצמו.
אני לא יודע כמה זה אמין, כי נפלתי כבר בכמה פחים של לשכת הגיוס הזו. יכול להיות שהם סתם רוצים להשתיק אותי עד היום של הגיוס, עד שהם ישבצו אותי בגולני ויהיה מאוחר.
אבל אני לא שותק, אני אדרוש לראות קצין מיון לפני הגיוס רק כדי למנוע מהפשלה הזאת לקרות.
אני אופטימי:
אני יכול לדמיין כבר את השירות שלי, הדברים הטובים שבו והטובים פחות:
-חיילים שמסתכלים עליך בבוז כי אתה כחול, אפילו שאתה לא מחלק דוחות :(
-לחפש טביעות אצבע על עצמים מזירת פשע, או לגרום לאדם חשוב להפיל אדם חשוד להפיל את עצמו בפח. :)
-הסימן הענקי הזה של ה"מ.צ" שיושב על הכתף :( הוא די מכוער, כמעט לא רואים את המדים איתו. :(
-כובע שוטרים לבן :)
-לא נראה לי שאני אקבל רכב, אבל רק בשביל הסמיילי אני מוסיף את זה :).
ולא באמת אכפת לי קל"ב לא-קל"ב או בסיס סגור/פתוח.
שיהיה בהצלחה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
