סוף-סוף תפסתי תחת ויישרתי עם מברג את ה-USB העקום והעלתי תמונות מהמצלמה למחשב (זה אומר שבקרוב יעלו תמונות מצרפת).
אבל בינתיים רציתי לשתף אתכם במשהו שהשיעמום גרם לי לעשות.
כן, אולי אני מורעל הרבה זמן לפני הגיוס, ואני יודע שזה לא טוב "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות".
אבל כל יום שעובר אני כבר רואה את עצמי שם.


אם תהיתם מה זה (או מה זה אמור להיות):

מחר יש לי פגישה עם קצין מיון.
אין לי מושג למה דווקא עכשיו, כי אני אמור להתגייס בסוף יולי-תחילת אוגוסט.
גם לילד מהכתה שלי יש מחר פגישה, חצי שעה לפני, הוא נולד באותו תאריך כמוני, וגם לא אין מושג למה הוא קיבל.
נקווה שיהיה טוב, כי באופן עקרוני אי אפשר להגיע לשם עם 97.
באופן מעשי זה אפשרי...
עשיתי היום מתכונת בכימיה, חטפתי סחרחורת באמצע, אבל הלך לי די טוב, אני מקווה.
וקיבלתי חזרה מתכונת במתמטיקה, היא הלכה טוב לכאורה, עד שגיליתי שטעות חישבוית דפקה לי הכל, ובכל זאת עברתי.
זה אומר שאם אני לא אעשה טעויות חישוב מפגרות בבגרות אני אקבל 90.