זהו-זה.
היום האחרון של השנה אחרונה, ובמקום לצאת לשיירות במטופשות נמנמתי לי.
לא עוד שיעורי בית... שיעורי בית מקבלים באוניברסיטה... אז לא עוד לימודים... בעצם גם בצבא לומדים, לומדים כל החיים... לא עוד לקום בבוקר... חח בעצם בצא... חוץ מזה השנה רוב הימים התחלתי ב-10.
לא עוד ךהיפגש עם החבר'ה בהפסקות ולצלם סרטונים מטורפים ולהעלות ליוטיוב.
לא עוד לדבר על איזו כתבה או תגלית מדעית חדשה ולצחוק עליה כל ההפסקה.
לא עוד לצחוק על היותינו מלש"בים ועל מה שאנו עתידים לעשות.
לא עוד שיעורי חינוך... בעצם שיעורי חינוך מעולם לא היו.
למחנכת היתה סכמה קבועה: 10 דקות היא מאחרת, 5 דקות לסדר את הכתה, 5 דקות להסביר מה היה בשיעור הקודם, 20 דקות לדבר איתנו למה אנחנו אדישים ולא אכפת לנו מכלום ואנחנו צריכים לצאת מהאוטומט, ושהפכנו בית ספר למפעל לציונים, ועוד 5 נושא השיעור.
נושא השיעור היה: שני שיעורים היו בנושא הטרדה מינים (10 דקות מכל השנה) שלושה שיעורים הגיעו איכשהו לשואה או פולין (רבע שעה מכל השנה) שאר השיעורים היו בנושא פוטנציאל ואיך לממש את עצמנו. (30 דקות מכלה שנה).
כמובן שאסור שבית ספר יהפוך מפעל לציונים ואסור לנו להיות רובטובים כל עוד זה לא על חשבון השיעור שלה.
פעם אחת היתה הרצאה על מבצע אנטבה, והמניאקית "לא הבוחן נקבע וזה מה יש!" (מי על אוטומט עכשיו?! יא מניאקית!)
קיצור, אל תתפלאו שאף-אחד לא מחונך.
יותר מאוחר העלה סיקור מהיר של 12 שנות לימודי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
