סוף כל אוגוסט אני מוצא עצמי באופיס דיפו או סטימצקי.
ריח העטים והמחברות עולה לאוויר.
כשהיתי ממש קטן היתי מוצא את עצמי בערבים בסוף אוגוסט משחק בפארק ליד הבית, משחקים של צבא, אם זכור לי נכון, ומקשיב אל הציפורים שמתחילות לנדוד צפונה, הצליל תמיד הזכיר לי שהלימודים האלה מתחילים... ועוד חופש בא לקיצו.
ומהים מרגישים את הבריזות, בריזות של ספטמבר.
השנה אין אופיס דיפו או סטימצקי, יש ריקושט ולמטייל.
לא שמעתי עדיין את הציפורים, משום שאני רחוק מחוף הים, אבל מספיק קרוב בשביל שהלחות תהיה אכזרית.
מספיק קרוב בשביל הבריזות. הבריזות של סמפטמבר.
ספטמבר, ואני לא הולך לבית ספר.
לא עוד חולצות בית ספר, רק גופיות ירוקות ולבנות, פנקס אחד, שני עטים, מדים וכומתה.
השבוע התחילו הרוחות, הרוחות הנעימות שמקררות את הגוף, ואת הבגדים הרטובים מזיעה.
העננים הופיעו- איך שאני אוהב עננים. עמדנו כולנו בטור והינו צריכים "להימתח".
ובהוראת המפקדת: עכשיו אתם עומדים זקופים, מסתכלים על השמיים, לא יודעת מה תחפשו, תסכלו על העננים ותרגעו מצידי - כל-כך שמחתי שזאת היתה ההוראה שהיא נתנה, פשוט הבטתי מעלה וראיתי את הגושים הלבין-אפורים שטים להם, אני תמיד נהגתי לדמיין צורות בעניים, תמיד היה אחד בצורת סוס או סוסון ים, אחד בצורת מרכבה ואחד בצורת דרקון, כל השאר משתנים.
עומד ומביט אל השמים, נרגע.
ומרגיש את הבריזות, הבריזות של ספטמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
