†Swine Influenza†

"מתן, אתה, אין לך לב.".

"יש לי לב! הוא פשוט עטוף בקרח... זה הכל."

קצת זנחתי את המקום, כי תמיד יש לי כל-כל הרבה מה לכתוב ואף פעם אין לי וכח להתחיל.

והכל מתחיל ונגמר במרמורים.

ופה ושם יש צחוקים... צחוקים מטורפים...

"טוב סרגיי, אתה גנבת ואני עוצר אותך!".

"לא! אתה לא יכול לעשות לי את זה!".

הרוסי התחיל לבכות לי בפנים.

"יש לי ילדים!".

"אז למה אתה בוכה? חשבתי שילדים זה שמחה.".

"יש לי אישה! אתה לא יכול לעצור אותי!" הרוסי בכה כמו ילד.

"מה אתה בוכה יא זבל! לי אין חברה מכתה ט' ואתה בוכה כי יש לך אישה!?".

"אתה לא מבין-".

"סרגיי!".

"אני צריך לעבוד מחר-".

"סרגיי!".

"מי יביא אוכל הביתה?".

"סרגיי!".

"מי יפרנס אותם?".

"סרגיי! האדום והכחול שעל השרוך שלי עדיין לא התערבבו... אני שוטר צבאי לא מש"קית ת"ש."

נתחיל מהזונה שהכרתי לפני שבועיים... היתה לנו זרימה טובה באותו לילה, ואז היא התחילה לסנן... ובאמצע השבוע ביטלו לי את השלב השלישי של המיונים לקצונה... המב"ס אמר שאם אני יוצא אז רק באוגוסט, אין סיכו שבמאי. איך אני אמור להיות קצין חקירות אם אין לי נסיון. הסברתי לו שאני לא רוצה להיות קצין חקירות.

אז אנחנו צריכים לנצל ממך את המקסימום.

כל-כך רציתי להגיע לתפקיד הזה ועכשיו גיליתי כמה שהוא לא מתאים לי.

לא מתאים לי לשבת ולדבר עם המיץ של הזבל של הצבא בגובה העיניים בשביל שיודו לי בשטויות שלהם. אין לי כוח לשאול אותם שאלות מיותרות כמו מה הולך בבית... כמו שאמרתי אני שוטר צבאי, לא משק"ית ת"ש.

אני רואה חברים שלי, מד"כים, מלווים ושוטרים רגילים, ואני חושב לעצמי: התפקידים האלה הרבה יותר מתאימים לי פשוט צועקים על אנשים, מחלקים דו"חות ולא דופקים חשבון לאף-אחד, פשוט עומדים ומביעים נוכחות. אתה לא צריך למרוח למישהו את הצורה 10 שעות בחדר קטן.

כמובן שיש דברים מצחיקים ונחמדים... אפילו ביקורים בחברון ונחמנים דפוקים שרוקדים על הגג... ואתה מקווה לקבל אישור לנסות לשחק עליהם קליעהל מטרה עם הרובה.

...: חר"פ שלום.

שלום הגעתי לחר"פ?... אני רוצה להזמין פיצה...

עם הרבה ג'-ים

כל שבת שנייה אני כאן ויש לי מה לכתוב, כל כל שבת ראשונה אני סוגר ועושה שמירה, ושם אני מוצא מה לכתוב, למרות שהפעם לא היה ממש.

תקציר של השבועיים האחרונים.

אובך, אבא קיבל עבודה חדשה  רכב, חול בשיניים, פאדיחה ראשונה שלי בתור חוקר, ועוד כמה משפטי חכמה...

מי שלא טעם אבק דרכים, לא יהיה לו חול בשיניים.

כבד יש רק בורניקיס, הפתעות יש רק בקינדר וגם אותם אוכלים.

להוציא עצור לחקירה, זה כמו לחתום על נשק. ההבדל היחידי הוא שכשהנשק מחליט לברוח אתה לא ירוה לו ברגליים.

(לא, לא באמת יורים לעצורים ברגליים).

הסיבה היחידה שמטרה צבאית זה לא החיל הכי שנוא, זה בגלל שהם גם נותנים דוחות לחיל האוויר,זה מעלה להם קצת במוניטין.

ודבר חשוב מאד, אני לא יודע מה שמעתם, מה סיפרו לכם, או מה ראיתם, בטח סיפרו לכם על בוצ'ות או על בחורילות, אבל לא. הבנות הכי יפות בצה"ל זה הקרקליסטיות!

אז אם מישהי מקרקל קוראת את זה, אני פנוי...

whole the the sand is brown
and the sky as well
I've been for a walk
on a dusty day

I'd be clean and warm
if I was in T.A
Beer Sheva's Dreamin'
on such a dusty day

תקוע בבסיס
יש הרבה סידורים
יושב לי במשרד
ומסדר תיקים

כולם נותנים כאן תשבוחות
יודעים לקצונה עוד אצא
Beer Sheva Dreamin'
on such a dusty day

whole the the sand is brown
and the sky as well
I've been for a walk
on a dusty day

if I didn't tell her
שאני שוטר
Beer Sheva's Dreamin'
on such a dusty day x3

והפאדיחה

אז איך בזבזתי את היום ה 19- שלי לגיוס?

מהבוקר עד אמצע הצהריים, עשיתי בייביסיטר לכלבה של אחותי, ראיתי פרק של "אבי ביטר חי בסרט" ופרק של "רד בנד"- זה חמוד לא הכי מצחיק.

אבא שלי סיפר לי אחר-כך על קצינת מצ"ח לשעבר שצריכה ליצור איתי קשר, מה היא יכולה לעשות, כנראה שכמעט כלום חוץ מלתת לי כמה המלצות, בתקווה שהם לא יהיו משהו כמו: "זה בעיה כי אתה בן ואתה 97.", היא עדיין לא יצרה קשר

נסעתי עם המשפחה למסעדה ברחובות, ככה אני יכול לסמן X גדול על "לצאת מהעיר לפחות פעמיים", עכשיו זה שלוש.

היתי במסיבת גיוס של חבר.

מזל שזו מסיבה של מישהו שהוא גם מהשכבה וגם מהצופים ככה פגשתי מלא חבר'ה שאני אוהב.

19 יום עד הגיוס ועדיין אין לי שיבוץ.

עד אז

אני אחלום למצ"ח

מעכשיו אני מסכם איך בזבזתי כל יום בעשרים הימים הבאים עד לגיוס שלי.

היום ה 20-

רוב היום טיילתי עם האוטו בעיר, הלכתי למשרד הרישוי, משם לדואר ומשם למאפיה לקנות לחם (כי לא היה בבית).

עשיתי בייבי סיטר לכלבה של אחותי וחיכיתי איתה לחבר'ה שלי שיחזרו מהמחנה קיץ ביחד עם חניכים של כמה חברים שחיכו, והסעתי כמה מהם הביתה.

מיותר לציין שכמה מהם הסריחו מזיעה, בזבזו לי דלק ו...זהו.

הלכתי להופעת מתגייסים של נדב אבקסיס, בחור דווקא ממש מצחיק, אני איבדתי אמון בקומיקאים ישראלים עד ההופעה שלו.

ת'אמת שלא ידעתי על ההופעה עד שידידה שלי שמתגייסת מחר, שממש רציתי לפגוש סיפרה לי עליה.

במקרה עבר מישהו ונתן לי כרטיסים כי לא היה לו מה לעשות עם שלו (אני היתי בטוח שמספיק להראות צו גיוס ואני נכנס... כנראה שלא).

להקת חיל הים הופיע, חשבתי שהם יהיו טובים, אבל מאז ששלמה ארצי השתחרר מהצבא הם רק הדרדרו, שום "בוא אלינו לים" או "רק בישראל", הם עשו ביצוע מחורבן ל'חסקה' שעליו מצ"ח צריכים לפתוח בחקירה על רצח של שיר. ועוד כמה שירים מזרחיים.

(זה שאנחנו באשדוד זה לא הופך את כולנו למזרחיים!! יש יותר רוסים!)

פגשתי שם עוד כמה אנשים שלא ראיתי הרבה זמן, כאלה מהשכבה, גם אותה ראיתי שם, אבל חוץ משלום מהיר לא דיברתי איתה הרבה, המחנה קיץ די גרם לי לשכוח ממנה.

כנראה שחברה אני לא אשיג עד הגיוס, עם כמה שזה עצוב, אבל אני עדיין חייב לצלם כמה שיותר סרטונים מצחיקים ולהעלות ליוטיוב עד אז, לראות כמה שיותר סרטים בקולנוע ולהיפגש עם כמה שיותר אנשים.

רק 20 יום

ואני אפילו לא יודע לאן אני הולך.

אני אחלום למצ"ח.

סוף-סוף תפסתי תחת ויישרתי עם מברג את ה-USB העקום והעלתי תמונות מהמצלמה למחשב (זה אומר שבקרוב יעלו תמונות מצרפת).

אבל בינתיים רציתי לשתף אתכם במשהו שהשיעמום גרם לי לעשות.

כן, אולי אני מורעל הרבה זמן לפני הגיוס, ואני יודע שזה לא טוב "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות".

אבל כל יום שעובר אני כבר רואה את עצמי שם.

אם תהיתם מה זה (או מה זה אמור להיות):

מחר יש לי פגישה עם קצין מיון.

אין לי מושג למה דווקא עכשיו, כי אני אמור להתגייס בסוף יולי-תחילת אוגוסט.

גם לילד מהכתה שלי יש מחר פגישה, חצי שעה לפני, הוא נולד באותו תאריך כמוני, וגם לא אין מושג למה הוא קיבל.

נקווה שיהיה טוב, כי באופן עקרוני אי אפשר להגיע לשם עם 97.

באופן מעשי זה אפשרי...

עשיתי היום מתכונת בכימיה, חטפתי סחרחורת באמצע, אבל הלך לי די טוב, אני מקווה.

וקיבלתי חזרה מתכונת במתמטיקה, היא הלכה טוב לכאורה, עד שגיליתי שטעות חישבוית דפקה לי הכל, ובכל זאת עברתי.

זה אומר שאם אני לא אעשה טעויות חישוב מפגרות בבגרות אני אקבל 90.