לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

†Swine Influenza†


אני חזיר לבן בן לבנים מימי בראשית

Avatarכינוי: 

בן: 18

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ``. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אחרי לשלישות!!!!


לא אני לא בשלישות, אבל ניתן למצוא את הדמיון בין התפקידים.

 

מי שונא את המד"ס?

אמא ואבא.

מי שונא את המד"ס?

סבתא וסבא

מי שונא את המד"ס?

כולם בהונדורס.

 

זאת הפעם הארחונה שחבר שלי מבה"ד 8 אומר לי משהו על "כמה שאנשים שונאים אתכם, הכחולים."

 

אז למה...

למה לעזאזל אני צריך לעשות 60 כפיפות בטן כדי לשלוח פקס?

זה מה שעולה לי לראש שאנחנו צריכים לקרוע לעצמינו את התחת באימונים (קריעת תחת במונחים ג'ובניקיים, כמובן.) אם בסדיר אנחנו נמלא טפסים ימים על לילות? אולי כדי שלא התכווצו השרירים מאחיזת העט?...

על זה כבר אמנו "מ"צ- לא סתם ג'ובניקים" - מבחינת הגדרה אנחנו בכלל תומכי לחימה? ובשביל זה אני צריך כל-כך הרבה כושר? בשביל לכוון את הטאנקים שיוצאים ללבנון בזמן מלחמה?... אולי בשביל תס"חים, עשינו הרבה השבוע... בשביל טקס שלא קשור אלינו בכלל, אבל אני אוהב תס"חים, ובמיוחד את הלבוש הייצוגי של החיל (ה"ספציפי") * ואולי בשביל לדפוק למישהו את הראש בשולחן חזק בזמן חקירה, או למתוח אותו חזק בחבלים, שיודה כבר!

 

רק לא מזמן קישרתי בין העובדה ששם הבלוג הוא "אינקוויזיציה", סוג של מצ"ח של הימים ההם... יכול להיות שזה מראה משהו על האופי שלי ועל השאיפה שלי לחוק וסדר.

 

צום קשה! שתרעבו! תסבלו! זה מה ש-ה' רוצה, "ועניתם את נפשותיכם ביום ההוא!" אני באופן אישי הולך לרוץ על גחלים, לישון על מסמרים ולצפות בפרקים של "האח הגדול"- כי זה סבל רציני.

נכתב על ידי , 8/10/2008 14:09   בקטגוריות צבא, משטרה צבאית, ג'ובניקים, אינקוויזיציה, יום כיפור, מצ"ח  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



19 יום לפני הגיוס


אז איך בזבזתי את היום ה 19- שלי לגיוס?

 

מהבוקר עד אמצע הצהריים, עשיתי בייביסיטר לכלבה של אחותי, ראיתי פרק של "אבי ביטר חי בסרט" ופרק של "רד בנד"- זה חמוד לא הכי מצחיק.

אבא שלי סיפר לי אחר-כך על קצינת מצ"ח לשעבר שצריכה ליצור איתי קשר, מה היא יכולה לעשות, כנראה שכמעט כלום חוץ מלתת לי כמה המלצות, בתקווה שהם לא יהיו משהו כמו: "זה בעיה כי אתה בן ואתה 97.", היא עדיין לא יצרה קשר

נסעתי עם המשפחה למסעדה ברחובות, ככה אני יכול לסמן X גדול על "לצאת מהעיר לפחות פעמיים", עכשיו זה שלוש.

היתי במסיבת גיוס של חבר.

מזל שזו מסיבה של מישהו שהוא גם מהשכבה וגם מהצופים ככה פגשתי מלא חבר'ה שאני אוהב.

 

19 יום עד הגיוס ועדיין אין לי שיבוץ.

 

עד אז

 

אני אחלום למצ"ח

נכתב על ידי , 25/7/2008 02:49   בקטגוריות צבא, גיוס, גיוס, מצ"ח, מצ"ח, מצ"ח, מצ"ח, מצ"ח, מצ"ח  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



20 יום לפני הגיוס


מעכשיו אני מסכם איך בזבזתי כל יום בעשרים הימים הבאים עד לגיוס שלי.

 

היום ה 20-

 

רוב היום טיילתי עם האוטו בעיר, הלכתי למשרד הרישוי, משם לדואר ומשם למאפיה לקנות לחם (כי לא היה בבית).

עשיתי בייבי סיטר לכלבה של אחותי וחיכיתי איתה לחבר'ה שלי שיחזרו מהמחנה קיץ ביחד עם חניכים של כמה חברים שחיכו, והסעתי כמה מהם הביתה.

מיותר לציין שכמה מהם הסריחו מזיעה, בזבזו לי דלק ו...זהו.

 

הלכתי להופעת מתגייסים של נדב אבקסיס, בחור דווקא ממש מצחיק, אני איבדתי אמון בקומיקאים ישראלים עד ההופעה שלו.

ת'אמת שלא ידעתי על ההופעה עד שידידה שלי שמתגייסת מחר, שממש רציתי לפגוש סיפרה לי עליה.

במקרה עבר מישהו ונתן לי כרטיסים כי לא היה לו מה לעשות עם שלו (אני היתי בטוח שמספיק להראות צו גיוס ואני נכנס... כנראה שלא).

להקת חיל הים הופיע, חשבתי שהם יהיו טובים, אבל מאז ששלמה ארצי השתחרר מהצבא הם רק הדרדרו, שום "בוא אלינו לים" או "רק בישראל", הם עשו ביצוע מחורבן ל'חסקה' שעליו מצ"ח צריכים לפתוח בחקירה על רצח של שיר. ועוד כמה שירים מזרחיים.

(זה שאנחנו באשדוד זה לא הופך את כולנו למזרחיים!! יש יותר רוסים!)

פגשתי שם עוד כמה אנשים שלא ראיתי הרבה זמן, כאלה מהשכבה, גם אותה ראיתי שם, אבל חוץ משלום מהיר לא דיברתי איתה הרבה, המחנה קיץ די גרם לי לשכוח ממנה.

כנראה שחברה אני לא אשיג עד הגיוס, עם כמה שזה עצוב, אבל אני עדיין חייב לצלם כמה שיותר סרטונים מצחיקים ולהעלות ליוטיוב עד אז, לראות כמה שיותר סרטים בקולנוע ולהיפגש עם כמה שיותר אנשים.

 

רק 20 יום

 

ואני אפילו לא יודע לאן אני הולך.

 

אני אחלום למצ"ח.

נכתב על ידי , 23/7/2008 22:56   בקטגוריות צבא, אשדוד, סטנדאפ, להקת חיל הים, גיוס, מצ"ח, מצ"ח, מצ"ח, מצ"ח, מצ"ח, מצ"ח  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפורי מתן: קצין מיון


איך אני אוהב את תחשות המתח של לפני כל זימון.

אתה לא ישן כל הלילה כי אתה חושב מה יהיה, אבל לפני שזה הזימון האחרון שלך לקראת הגיוס, אתה כל-כך במתח שאתה לא ישן כל הלילה.

ועד שאתה נרדם הציפורים המסריחות החליטו להתעורר ב-5 ולדפוק אותך.

אני צריך ללכת בדרך של סבא שלי- הוא תמיד היה ישן עם שק תפוחי אדמה מתחת למיטה, וכל בוקר כשהציפורים היו מתחילות לשיר הוא היה פותח חלון וזורק תפוח אדמה על אחד הצעים במטרה להשתיק את הרעש.

 

תחנה מרכזית סיטי.

יושב ומחפש את הקו שייקח אותך לאן שאתה צריך, במקרה שלי 315, תל השומר.

טעות נפוצה שעושים כאשר עולים לאוטובוס היא לשבת מקדימה, זקנים נוהגים לשבת במושבים הקרובוים, או לפחות ללכת לכיוון שלהם ואז אתה צריך לתת להם לשבת.

אני לא זוכר אם זה היה בגלל צפיפות, או סתם בגלל שמהמתח שכחתי את נסיון האוטובוס שלי, אבל ישבתי איפשהו מקדימה.

שני אנשים, גבר ואישה, מאפירים עלו, נתתי לאדון את המקום שלי.

ככה חשבתי, להתחיל את הבוקר עם מעשה טוב ייתן קארמה טובה.

אחרי קם מישהו אחר ונתן לזקנה לשבת.

 

תל השומר.

היתי בטוח שאני איזה מקרה יחיד מסוגו, פתאום הסבתר שהאוטובוס התמלא בהמון ילשים שהכרתם, וכולם אם אותו סיפור.

"מה? גם אתה שלחת בקשה לתפקיד שאתה לא מתאים אליו?".

"לא.".

"גם אתה סימנת הכל 1, בשאלון יח"ש?".

"כן.".

חלקם ערסים, זיהיתי אותם מהשכבה, חלקם ילדים חננות שהפציצו בפסיכומטרי, חלקם רוצים להיות לוחמים אבל "פחחח?! תותחנים? נראה לך שנאי אלך אל החרא הזה?".

ורק אני בשאיפה להגיע למצ"ח.

חשבתי שהגיעו הרבה מאשדוד, אבל זה לא נורא כי יש הרבה חדרים.

ויותר מחדרים, ילדים שהיו אמורים להיכנס.

המון.

הרבה ערסים והרבה חננות, כאלה שגם נראו פצפיסטים, ומסתבר שהכי הרבה כאלה שרצו להגיע לסיירות, אבל לא רצו שום יחידת שדה.

ראיתי את כולם מתקהלים בפנים מסביב לשולחן.

לא נדחפתי, סומנתי ל-11.

חיכיתי לעשרה ל, ואז נכנסתי.

החדר היה מפוצץ במלש"בים צעירים, כל אחד והסיבות שלו. אבל כולם באו לפגוש את קצין המיון.

ליד השולחן יושבים שלושה חיילים, ורשימת שמות מונחת לפניהם.

"סליחה, אני זומנתי ל-11" אמרתי.

"צריך להירשם.". אמרה חיילת אחת ולקחה את התופס.

היא רשימה את השם שלי על דף אחר, כי דף אחד כבר היה מלא שמות.

יצאתי החוצה אל חברים שלי.

"צריך להירשם." אמרתי.

"מה, לא נרשמת עד עכשיו?" שאל אחד.

מסתבר שהם נרשמו כבר לפני עשר דקות, מה שעיקב אותי שם 10 דקות אחרי כולם.

עובר הזמן, ואנשים נכנסים ויוצאים.

מרבים האשדודים כבר הלכו הביתה, חוץ משניים שמחכים שחבר שלה ייצא.

בינתיים אתה נכנס ושואל שאלות של "איך היה?" וכאלה, מסבר להאמין למה שאומרים לך "לי זה לא ייקרה." אתה מקווה. הרי כולם יודעים שברגע שאתה רוצה להגיע למשטרה צבאית, שולחים אותה ישר.

ישבתי שם עם שלושה חברה ממקיף ז', הסתבר שאחד מהם היה אתי בגן, זיהיתי אותו לפי השם, כזה אני זוכר דברים לא רלבנטיים.

תורי הגיע.

ישבתי מול הקצין, הגשתי לו תעודת זהות ועל השולחן רשימת היחידות אליה אני יכול להגיע.

"עד כמה קרבי אתה מ-1 עד 5?".

קצת מטומטם לשאול את זה אחרי שמיליתי לכם בשאלון.

"1".

"עדיפות ראשונה?".

פתאום לא נראה מטומטם לשאול, כי דעתי השתנתה, החלפתי בין עשפיות אחד לשתיים, אבל זה לא רלבנטי".

"אני שלחתי בקשה למשטרה צבאית.". אמרתי.

"אבל אתה פרופיל 97.".

נימקתי לו מדוע כדאי לשלוח אותי למ.צ ולא לשום יחידה אחרת.

"הו, אתה תופתע לגלות למה אתה מסוגל.".

אל תנסה למכור לי שקרים! הבןאדם ג'ובניק בעצמו, מנסה לדחוף אותי להיות קרבי. זה נראה לכם הוגן?

"אבל שלחתי מכתב, אמרו לי ביום של הגיוס לפנות לקצין מיון, שאני מניח שזה אתה.".

"את זה תשמור לב"קום. עדיפות ראשונה?".

"אבל הבנתי שיש מחסור בכוח אדם, ואני מאמין ששם יש לי פוטנציאל.".

"אנחנו מעדיפים שתיהיה לוחם גרוע מאשר שוטר טוב.".

לוחם גרוע? זאת הציפייה שלכם? לוחם גרוע?! ככה ניצחנו את לבנון השנייה? עם לוחמים גרועים? או שבעצם לא ניצחנו...

"עדיפות ראשונה?".

"נ"מ.".

אני לא מאמין שהם מוציאים את זה ממני, אני אמרתי לעצמי: "מתן, אתה לא תצא מכאן בלי לדעת בוודאות שאתה תיהיה כומתה כחולה.".

"עדיפות שנייה?".

"לוחם גרוע?".

"שנייה?".

"מודיעין שדה.".

"מאחד עד חמד, כמה אתה רוצה להיות במודיעין שדה?".

"2.".

קודם זה היה 3.

"שלישית?".

"תותחנים.".

מצויין, רשמתי לי פה שאתה רוצה להגיע למשטרה צבאית, אבל עם 97 לא נראה לי יש הרב סיכוי, וגם אם תגיע לשם אתה כנראה תגיע ליחידת מעברים. אבל בכל זאת נראה מה ייעשו אם זה בהמשך.".

עד עכשיו מהדהד לי כמו פטיש בראש "עדיף שתיהיה לוחם גרוע מאשר חוקר מצ"ח מצטיין" -אלה בדיוק היו המילים.

יצאתי משם, נפרדתי משני החבר'ה ממקיף ז' שחיכו לחבר השלישי, והלכתי לתחנת האוטובוס.

עד שהאוטבוס לאשדוד הגיע הם כבר יצאו ואמרו לי "בוא איתנו לתל-אביב משם, ניקח רכבת לאשדוד.".

שני האוטבוסים התעכבו אבל האוטובוס למרכז הירידים הגיע קודם.

הינו ארבעה, חמישה או שישה מקומות פנויים היו מקדימה.

לא אחזור על הטעות, הלכתי אחורה איפה שהיו שני מקומות בודדים בצפיפות.

ישבתי מול חייל ואישה מבוגרת.

הנסיעה מתמשכת ואחד מהחבר'ה קם בשביל אדם מבוגר, ולאט-לאט התחיל להתקדם אחורה.

ידעתי שזה יקרה.

לידי היה מקום פנוי אז הוא התיישב.

"אני בכלל לא בטוח אם אני רוצה להיות קרבי." הוא אחרי שיחת המוסיקה- "אתה הישראלי הראשון ששומע מוסיקת קאנטרי."

החייל שישב מולי חייך. הוא קרבי לשעבר, ככה התפתחה שיחה שבסופה הוא הוריד את מעט הרעל הקרבי שהיה בעיניים של אותו ילד.

 

תחנת הרכבת.

נפרדנו מאחד מהם שהמשיך בדרך אחרת והלכנו לעבר הרכבת.

נהג מונית עצר אותנו בדרך "לאן אתם צריכים?" במבטא שלוחי כבד.

"לרכבת." ענה אחד מהם.

"הרכבת? היא ירדה מהפסים.".

אחרי שישבנו שעה בלחכות לרכבת שמגיעה מאשקלון, מצאנו את עצמו מדברים על קארמה.

"ה-12 שקל האלה עוד יחזרו אלי, איכשהו.".

"אתה מתכוון לזה שנסיעה לתל השומר עולה 17 שקל וקיבלת אותה בחינם?".

"גם. כשאתה עושה מעשים טובים, אתה תקבל תמורות טובות, ממישהו אחר. ככה העולם עובד.".

אז מתי אני מקבל את התמורה שלי על זה שקמתי בשביל הזקנים? כשאני אהיה זקן?

אני מגיע לסוף הסיפור של היום המבוזבז הזה, חכו בסבלנות.

הרכבת הגיע ועלינו.

זה היה אירוני, אני לא יודע אם אלה סימנים משמים או דרך מרושעת של הגורל לדרוך לי הפצעים.

אבל מהבוקר יצא לי לראות הרבה חיילים של משטרה צבאית, מה שלא יוצא לראות הרבה, אפילו באשדוד.

אבל הדבר שהשאיר אותי פעור פה, כמעט גרם לי לבכות, היתה העובדה שספסל לידי ברכבת ישב חייל  יכולתי לזהות את הכותפת שלו בבירור: המאזניים, העין, המפתח, הזכוכית מגדלת- זה חייל מצ"ח.

בשבל מסויים התחלתי גם לדבר איתו ושאלתי כל מיני שאלות טכניות על איך מגיעים לשם.

אולי חבל שאני לא בן יחיד...

 

בקיצור אני מקווה לטוב, הראש שלי מתפוצץ ויש לי טקס להרים מחר. כי אם אני לא אהיה לוחם המינימום שאני יכול לעשות זה להרים טקס, לא?

ובנימה אופטימית זו.

שקארמה טובה תשרה על כולנו.

ואני-

 

(הארנבות של ד"ר קספר)

אני אחלום למצ"ח

נכתב על ידי , 5/5/2008 17:10   בקטגוריות צבא, קצין מיון, מצ"ח, מ.צ, משטרה צבאית, קארמה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



22,496
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , ציונות , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVouzvouz Brasso אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Vouzvouz Brasso ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)