מה זה?! אני עוזב אתכם לשבוע ואתם מחליפים את העיצוב של הסרגל'באנר למעלה?!
בדיוק היום חזרתי מהמחנייק.
איך היה?
הרבה יותר טוב משאר המחנות וזו הסיבה שהספקתי לעשות שם הרבה את הדבר האהוב עלי, לעשות-שום-דבר (או בשפתינו: להחפשן), לצד הדבר הכי שנוא עלי: להזיע.
יצאתי מוקדם כדי להגיע לרופא עור טייסים מחר, ןהשהבוע הזה הספיק לי, מחנה אחרון.
כל היום האחרון הסתובבתי עם חאקי, ניצלתי את השעה האחרונה שלי עם המדים של התנועה, כי כנראה לא אלבד אותם עוד לעולם.
סגרתי את המעגל הכי גדול שהיה לי בחיים
יסודי: 6 שנים
תיכון: 6 שנים
צופים: 7 שנים.
פעם ראשונה שבכיתי מאז כתה ו' (להוציא את הכאב שהיה לי אחרי טיפול שיניים בחתה ח'), היו לי עוד המון סיבות לבכות השנה אבל תמיד מצאתי את עצמי לבד בסיטואצתיות האלה, אז הצלחתי להחזיק את עצמי, אבל כשאתה עם אנשים אחרים, שבערך גדלת איתם או גידלת אותם, או שאתה יושב עם חברים ומתחילים לדבר על מה שחזר מהחטופים כמה שבועות בודדים לפני שאתה מתגייס.
זכיתי גם לעשות דברים ממש טובים, כמו לבצע תפקש ולישון בו-זמנית, אני ישבתי במחסן, עם הכובע על העיניים, ומנמנם ומתעורר עם כל צליל קטן של מי שמתקרב (זאת ממש קללה!).
הצלחתי לשתול מזכרת ממני בין הציוד של המחסן, אני מקווה שמישהו ימצא.
היתי במקרר ובמקפיא בגודל של מכולה, זאת פנטזיה של מחנה, כש 32 מעלות צלזיוס בחוץ (מ"צ-חחח) ופחות מ-0 בפנים החוייה תתואר כיותר טובה מאורגזמה.
צרחתי את נשמתי במוראל בפעם האחרונה, למרות שלדעתי מוראל זה דבר מיותר ומפגר.... מוזר...
נפרדתי היום מהאנשים שאני עוד אזכה לראות כמה פעמים הקיץ ומהאנשים שלא ייצא לי לראות עוד הרבה, חברים משבטים אחרים וחניכים שממש מתים עלי.
זכיתי לראות את שני"ר משפילים את עצמם ומבזים את כל ההנהגה, זה היה מצחיק, אחרי המסדר הנהגתי התלחלנו לעשות עליהם מוראל נגד על כמה שהם פאדיחה ובזיון, ובלי לשים לב פשוט יצאנו מהאיזור של השבט שלנו ונכנסו לאיזור מפוצץ באנשים מהם, יכולתי להישבע שכמה מהם התחילו לבכות בגללינו, אחד כמעט התחיל אתנו מכות... מוכיח כמה דפוקים הם.
עכשיו קצת ציוויליזיה, אין יתרים שמחזיקים את הבניינים בעיר, אין ציליות והרבה יותר קר בעיר מאשר ביער.
המים מבקבוקים ולא מעמדות שתייה, האוכל שאתה אוכל זה אוכל שלא סחבת אותו במריצה בעמך ועשיה פטרול של כמה מטרים בשביל להביא אותו, אני יכול להישבע שהלכתי זכום של כמה עשרות קילומטרים טובים רק מההלוך-חזור האלה, ובלי קשר דפקתי קצת צבע... והרגלתי את הגוף לקום ממש מוקדם 5-6 בבוקר ככה, הכנה טובה לצבא. חזרתי לאייפוד והמוסיקה שלי
הותרתי אחרי מעט מורשת, תיכף גיוס, ועד אז, הרבה להספיק...
אולי אני אחלום למצ"ח